ספקות שהתעוררו בדבר תוקף גיור

המערערת ובעלה וכן בא-כחם עו"ד יאיר שילה הופיעו בפנינו. נושא הערעור, הוא פסק-דינו של ביה"ד ברחובות מיום כ"ו סיון תש"ס, והחלטה הנלוית מיום ח' אב תש"ס, שלפיהם, אין לקבל את הגיור של המערערת ושל בתה הקטינה - גיור שנערך על ידי בית-דין לגיור מטעם הרבנות הראשית לישראל, בתאריך י' תמוז תשנ"ט.

עברתי על כל החומר שבתיק, וכן שמעתי את דברי המערערת וב"כ. אני תמה על פסיקתו של כב' ביה"ד ברחובות, הן מבחינה מהותית, והן מבחינה פרוצדורלית.

מבחינה מהותית: ביה"ד ברחובות, הטיל ספק בגירותה של המערערת, לאור דבריה בפניו (פרוטוקול מיום י' חשון תש"ס): "וידעתי שלא אשמור בבת אחת הכל. אבל התחייבתי לשמור טהרת המשפחה כשרות ושבת. ואמרתי שאני מקווה שאצליח יותר. ובשלב ראשון זה שקיבלתי על עצמי". פרשנות ביה"ד ברחובות, אומרת, שקבלת המצוות של המערערת היתה חלקית, ועל כן גיורה אינו תופס.

ולא היא. המערערת עצמה, הצהירה בפנינו, שכוונתה היתה בבירור לשמור ולקיים את כל המצוות. אלא שידעה, שהדבר כרוך בקשיים. על כן אמרה, שמבחינה מעשית, תשמור את הדברים העקריים של כשרות שבת וטהרת המשפחה, ולאחר מכן, תשתדל לשמור יותר.

נושא זה, נדון כידוע בשו"ת "אחיעזר" (חלק ג' סימן כו). האחיעזר הסיק, שקבלת מצוות כזו, נחשבת לקבלה שלימה, ועל כן לא ניתן על יסוד זאת, לפסול את גיורה של המבקשת.

יצויין, כי האחיעזר, עוסק בשאלה, אם לקבל לכתחילה גירות כזו. אולם, כאשר מדובר בגירות שנעשתה, בוודאי לא יעלה על הדעת להטיל בה ספק. יש להוסיף, כי המערערת עשתה עלינו רושם, של כנות ואמינות מוחלטים. לבה ופיה שווים, ואין היא מחפשת להציג כלפי חוץ, את מה שליבה אינו שלם.

המערערת, מקפידה היום על שמירת מצוות, וגם מלכתחילה, כוונתה וקבלתה לשמירת המצוות, היו באופן מלא, וללא כל שיור. נראה לי, שמדובר בגירת צדק לכל דבר, שאינה מחפשת "להרשים" כלפי חוץ, ועושה את כל מעשיה באמת ובתמים.

המערערת וילדיה מתגוררים יחד עם בעלה, שהוא יהודי, ונישאה לו בעבר בנישואין אזרחיים. אמנם, לא ראוי לנהוג בדרך זו. אבל קשה להאשים את המערערת בכך, כאשר מדובר בנסיון שלא קל לעמוד בו. גם כיום, המערערת שומרת טהרת המשפחה באופן קבוע, ואת שאלותיה בנושא זה, מפנה לבלנית, וכן לרבנים אתם היא קשורה.

אין לי כל ספק, שגיורה של המערערת ושל בתה, נעשה לפי ההלכה, והוא כשר ותקף.

אוסיף ואומר: מבחן קבלת המצוות, נמדד "באשר הוא שם" - באותו רגע שהמתגייר טובל לשם גירות. אם באותו רגע, היתה קבלתו שלימה, אין לבטל את הגירות, גם אם לאחר מכן, אינו עומד בכך. כיצד יכול ביה"ד האזורי לשפוט את מה שהיה באותו רגע, כאשר לא הוא היה שם, אלא ביה"ד לגיור? ועוד: אילו היתה המערערת, מבקשת להנשא לגוי, היה ביה"ד האזורי מתיר לה?

מבחינה פרוצדורלית: קשה לי מאד להבין את עמדתו של ביה"ד ברחובות. ביה"ד לגיור, שביצע את הגיור הנ"ל, הוא בית דין מוסמך על ידי הרבנות הראשית לישראל. יושבים בו תלמידי חכמים מובהקים, המוכרים לי אישית כיראי שמים ויודעי דת ודין. בית דין זה, מוסמך בעניני גיור, לא פחות מבתי הדין הסדירים. ועל כן, אין כל מקום לבי"ד סדיר לבטל את דבריהם.

הומצא לנו פרוטוקול של מועצת הרבנות הראשית לישראל, החתום על ידי נשיא המועצה, כב' הראשל"צ הגר"א בקשי-דורון שליט"א. נאמר בו כדלהלן:

"החלטה: תעודות גיור של בתי הדין הרבניים או של בתי הדין המיוחדים לגיור, יתקבלו על ידי רושמי הנישואין. כל גיור שנערך בין בארץ ובין בחו"ל, שלא בבתי הדין הרבניים ובבתי הדין המיוחדים לגיור שעל ידי הרבנות הראשית לישראל, טעון אישורו של ביה"ד הרבני, או של הנהלת בתי הדין, או של המחלקה המטפלת בכך ברבנות הראשית לישראל."

אמור מעתה, גיור שנערך על ידי בית דין מיוחד לגיור, אינו טעון אישורו של בית דין רבני. כשם שאינו טעון אישורו של בית דין רבני, כך לא יכול בית דין רבני לבטלו. על כן, קשה לי להבין, מנין לקח ביה"ד ברחובות את הסמכות, לבטל או להטיל ספק בגיור שנעשה על ידי ביה"ד הנ"ל.

כשם שגיור שנעשה ע"י בי"ד רבני סדיר, אינו יכול להתבטל על ידי בי"ד רבני אחר, כך לא יכול בי"ד רבני סדיר, לבטל גיור שנערך ע"י בי"ד מיוחד.

אגב: הסמכות לגיור מסורה ל"ראש העדה הדתית" בלבד. (עיין "פקודת העדה הדתית - המרה - מס' 43 שנת 1927). "ראש העדה" הוא הרב הראשי. הוא העניק את הסמכות לביה"ד האזורי, והוא העניק אותה גם לבתי הדין לגיור. שניהם יונקים מכוח אותה סמכות, ואין אחד עולה על חבירו. כך, שגם מבחינה משפטית, לא יכול בי"ד אזורי לבטל דברי בי"ד לגיור.

אני ער, לבעיה מבנית של בתי הדין לגיור, והיא: העדר ערכאת ערעור. דבר זה טעון תיקון, ועל הרבנים הראשיים לתת את הדעת לכך. הייתי מציע, כי ביה"ד הגדול, יוסמך לשמש כערכאת ערעור על בתי דין אלו.

לסיכום: אינני מקבל את עמדת ביה"ד האזורי. לדעתי, הגיור תקף, וניתן לרשום את המערערת לנישואין.

(-)        שלמה דיכובסקי