ספנסר שדמון נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ

פסק דין

1.כללי

תביעה לסכומים מופקדים אצל הנתבעת בחשבון בנק שבתחילה נשא את שמו של המנוח, אשר שדמון ז"ל; אבן הפינה לתביעה בעובדה, שכחצי שנה קודם פטירתו, התווסף, כבעל חשבון נוסף, גם בנו של המנוח, התובע 1 [מכאן ולהלן – "התובע"]. על פי הנטען, ואין עובדה זו במחלוקת, לא נכונה הייתה הנתבעת לשחרר לידיו כספים המופקדים בחשבון ללא אישור לכך ממנהל עיזבון (שמעולם לא מונה), וזאת הגם שבמקביל להתווספות שמו של התובע כבעליו של אותו חשבון בנק נחתם סעיף מן הסוג שמקובל לכנותו בפרקטיקה הבנקאית – "סעיף אריכות ימים". כל זאת, כמפורט בהרחבה להלן.

2.העובדות הרלוונטיות להחלטה זו אינן נתונות במחלוקת

א. מזה ימים ושנים היה המנוח אשר שדמון ז"ל בעליו של חשבון בנק שהתנהל אצל הנתבעת.

ב. מר שדמון ז"ל נפטר ביום 10.5.2011. כחצי שנה קודם לכן צורף התובע לחשבון הבנק, כאחד מבעליו, בהסכם בו נכלל 'סעיף אריכות ימים'.

ג. לאחר פטירת מר שדמון ז"ל איפשרה הנתבעת לתובע משיכת חלק מכספי העיזבון (כ- 10 אחוז), ואלה יצאו, לפיכך, מגדרה של המחלוקת נשוא ההליך דנן. בחשבון נותר סך של כשלושה מיליון₪.

ד .כאמור, כחצי שנה קודם לפטירת מר שדמון ז"ל, חתם המנוח ולצידו גם התובע דנן, על הסכם בו נכלל "סעיף אריכות ימים" ובנסיבות העניין ראוי להביאו במלואו:

בכל מקרה של פטירת אחד או יותר מהלקוחות, יהיו אלה מהלקוחות שנותרו בחיים, או מי שפועל מכוחם כדין, זכאים להמשיך ולעשות מעת לעת פעולות בחשבון, לרבות פעולות לטובת עצמם. ליורשים למנהלי עיזבון ולבאים מכוחם או במקומם של אלה שנפטרו (להלן כולם יחד וכל אחד מהם בנפרד - "היורשים") לא תהא זכות לעשות פעולות בחשבון וכן, לא תהא להם כל זכות, טענה, עילה, או דרישה כלפי הבנק והבנק לא יהיה אחראי כלפיהם בכל הקשור או הנוגע לחשבון ולאמור בסעיף זה או בכתב זה. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הלקוחות מאשרים שידוע להם שאין באמור בסעיף זה כדי לקבוע או לשנות את יחסי זכויות בעלות או הקניין בחשבון ביחסים שבין הלקוחות לבין עצמם או ביחסים בין הלקוחות לבין היורשים.

ה.למרות בקשות התובע שהתבססו, בפרט, על הסעיף האמור, סירבה הנתבעת להעביר לידיו את יתרת הסכום המופקד.

ו.בין לבין נחתם צו קיום צוואה המפרט את יורשי המנוח. אלה התובעים 2 – 7 ויש גם אחרים (שאינם צד לתביעה זו). עוד יוטעם, בשים לב לטענות הנתבעת אליהן אתייחס בהמשך, שלא מונה מנהל עיזבון, למרות שבסעיף 5 לצוואתו, ביקש המנוח שיתמנה מנהל עיזבון כאמור, הוא התובע, יחד עם אחרת, אחת – פיאה רגב.

אלה העובדות המהוות תשתית למחלוקת שבין הצדדים, שהיא משפטית בעיקרה.

3.טענות הצדדים

א.טענות התובע, ברורות על פניהן: על פי סעיף אריכות הימים רשאי היה הוא בכל עת למשוך את כל הכסף, ומשעה שקיבל את הכסף לידיו נושא הוא באחריות מלאה בכל היבט רלוונטי, לרבות ביחס לאופן חלוקתו בין יתר היורשים.

ב. עמדת הנתבעת מורכבת מעט יותר, ואין היא מצטמצמת לממד הפרשני. בבסיס עמדת ההגנה חובת הזהירות הנרחבת המוטלת על הבנקים, הן כלפי לקוחותיהם, והן כלפי הציבור בכללותו. זאת, בין היתר, אך לא בלבדית, בשים לב לנסיבות העניין, ודרך התנהלות התובע, בהם סברה הנתבעת שזיהתה גורמי סיכון שחייבו אותה למידה של זהירות. מכאן, על פי הנטען, שמחויבת היתה הנתבעת בזהירות עודפת גם כלפי יתר יורשי המנוח. וכל זאת, בפרט, כשלנתבעת ידיעה מפורשת, מכוחו של צו קיום הצוואה, לדבר קיומם של יורשים רבים נוספים. בנסיבות אלה, מחויב הבנק לזהירות יתרה, ועליו להימנע מהעברה כלאחר יד של כל הסכום רק ליורש אחד, ואפילו חתם המנוח על סעיף אריכות ימים. אף כי, אולי, לא נאמר הדבר לחלוטין במפורש, משתמעת מטענה זו גם טענה נלווית, לפיה, אילו אכן, רצה המנוח להעניק לבנו סמכות אבסולוטית בכל הקשור לכסף, היה הוא, מלכתחילה, מוריש את כל הכסף לבנו, וקשה לחלוק שאילו אכן כך קרה, היה הכסף מועבר לבן ללא כל קושי לפני זמן רב.

1.תחילה הודגש על ידי ההגנה, שאילו היה התובע נכון להתמנות כמנהל עיזבון, דבר שאף עלה בקנה אחד עם הוראות הצוואה, יכול היה מתוקף תפקידו זה לקבל את הכסף לפני זמן רב, והליך זה, אף לא היה בא אל העולם כלל [סעיף 5 לכתב ההגנה]. יתר על כן, ובשים לב לאמור בצוואה, הוסיפה ההגנה וטענה, שניתן בצוואה ביטוי מפורש לרצון המנוח שיתמנה בנו כמנהל עזבונו יחד עם 'פיאה ל. רגב' (פסקה 5 של הצוואה), ואולם, מטעמים עלומים, לא כך קרה. כל זאת, לטענת הנתבעת, למרות שמינוי התובע כמנהל עיזבון, הינו הליך פשוט ומהיר עשרת מונים מהגשתה של תביעה כעין זאת.

2.לצד האמור צוין, ששבעת התובעים אינם מהווים אף את מחצית מיורשי המנוח (סעיף 9 לכתב ההגנה), כל זאת על פי צו קיום הצוואה, ויתר על כן, אחדים מהיורשים – קטינים, וגם לירושת קטינים משמעויות משפטיות ופרקטיות ברורות. בנסיבות אלה לא היה על הנתבעת להעביר את כל הכסף לידיו של התובע, ולידיו בלבד.

3.בהמשך לכך נטען ביחס למטרתו של סעיף אריכות ימים, שלא נועד כלל סעיף זה לאפשר העברת כספים לשותף שנותר בחיים, ומטרתו מצטמצמת למתן אפשרות לשותף החי לעשות מעת לעת פעולות שוטפות בחשבון.

4.טענה נוספת המהווה, לפחות במידה ידועה, כעין השלמה לפרשנות המוצעת לסעיף אריכות הימים, מבקשת להתבסס על הוראות בנק ישראל בעניין. על פי הנטען, תומך בנק ישראל בפרשנות מצמצמת לסעיף אריכות ימים.

במוקד תביעה זו, אפוא, המתח בין לשון ההסכם, לבין חובת הבנק להתנהלות בדרך מקובלת ובתם לב, תוך מתן משקל הולם לחובת הזהירות הכללית המוטלת עליו.