ספיר נ' י.י.ח.חרש בע"מ
|
תא"מ בית משפט השלום תל אביב - יפו |
152625-09
17.3.2011 |
|
בפני : רונן אילן |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: חנה ספיר |
: י.י.ח.חרש בע"מ |
| פסק-דין | |
פסק דין
בדיון אשר התקיים בפני היום, 17.3.11, הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה ליישוב המחלוקות ביניהם. הסכם זה אושר וקבל תוקף של החלטה.
לנוכח הסכם הפשרה הותירו הצדדים לשיקול דעת בית המשפט את פסיקת ההוצאות. כל צד השלים טענותיו לעניין זה. כל צד טען כי דווקא הצד השני צריך לצאת בהוצאות.
ככלל, ראוי לו לצד אשר זכה בדין כי לא ייצא וידיו על ראשו, כך שיישא בהוצאות ההתדיינות. יחד עם זאת, בפסיקת ההוצאות עת הגיעו הצדדים לכדי פשרה יש לקחת בחשבון את השלב בו הושגה הפשרה, את התנהגות הצדדים עובר להשגת הפשרה, את תוכן הפשרה ביחס למחלוקות בתיק ואף את האינטרס הציבורי לעידוד פשרות. מובן כי מצב בו מחויב בעל דין במלוא הוצאות יריבו על אף הסכם פשרה אליו הגיעו, עלול להרתיע בעלי דין מפני פשרה וכך ייצא האינטרס הציבורי נפסד.
בעניין שבפני, לאחר שבחנתי את מכלול הטענות והנסיבות, אני מוצא להדגיש נקודות אלו:
בליבת התביעה עמדה טענת התובעת לפיה הקיר נשוא התביעה, אותו קיר אשר חוצץ בין חלקות הצדדים, נמצא בסכנת קריסה, שלכן יש לבצע בו תיקונים. טענה זו למעשה התקבלה, כאשר המומחה מטעם בית המשפט מצא שיש נטייה וסימני שקיעה של הקיר, המצדיקים ביצוע עבודות תיקון, אפילו הסכנה לכשל איננה מיידית.
אף אם לא נקבע ממצא ביחס לטענתה הראשונית של התובעת, טענה לפיה הנתבעת היא זו אשר גרמה לפגיעה בקיר, הפשרה אליה הגיעו הצדדים משקפת קבלת טענתה החלופית של התובעת. בכתב התביעה, טענה התובעת לחילופין כי יש לחייב את הנתבעת לשאת בעלות תיקון הקיר על יסוד היותו "מחוברים שבמיצר" לפי סעיף 49 בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. הפשרה אליה הגיעו הצדדים אכן מבטאת אחריות משותפת לקיר המפריד ביניהם.
לכל אורך ההתדיינות ואף לפני הגשת התביעה (מכתבי התובעת מיום 25.6.02; 2.3.03; 8.5.03; 2.11.08) לא מצאתי הצעה של התובעת להתארגנות משותפת לביצוע תיקונים. שיתוף פעולה כגון זה עליו הוסכם לבסוף. ומאידך, אף הצעה ברוח זו מצד הנתבעת לא מצאתי.
הסכם הפשרה משקף מחויבות של הנתבעת להשתתף בעלויות תיקון הקיר בסכום המהווה עד רבע מסכום התביעה המקורי.
שני הצדדים נשאו בעלויות מומחים מטעמם, כמו גם בעלות המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט ושכר טרחת פרקליטיהם.
בשים לב לכל האמור לעיל, אני סבור שמן הראוי לחייב את הנתבעת לשאת בחלק מהוצאות התובעת, אך לא במלוא הוצאותיה.
לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 5,000 ₪. סכום זה, להסרת ספקות, הינו בנוסף לסכומים אשר נפסקו במסגרת ההסכם אליו הגיעו הצדדים.
ניתן היום, י"א אדר ב תשע"א, 17 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|