ספיאשוילי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 6.5.10 על ידי כבוד השופט גיל קרזבום בתיק 5066-12-09.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת תעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), ביחד עם סעיף 39א לפקודה, סעיף 64ב(א)(1) לפקודה, תקנה 169א לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, (להלן: "התקנות"), יחד עם תקנה 169ב(א)(ג) לתקנות ותקנה 169ו לתקנות.

כמו כן, יוחסה למערער עבירה של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודה ובצירוף סעיף 38(2) לפקודה.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 2.5.08 בסמוך לשעה 04:45 נהג המערער ברכב פרטי בכביש 4 סמוך לצומת קריית אתא ועוכב על ידי שוטרים. המערער התבקש על ידי שוטר לתת דגימת אויר נשוף, אך הוא סירב.

המערער זומן לבית משפט לתעבורה התייצב לדיון, ומסר לבית המשפט את הדברים הבאים:

"אינני אשם, לא סירבתי לבדיקה, ותקפו אותי שוטרים, גם לא בקשו ממני בדיקה".

הדיון נקבע לשמיעת ראיות ומועד הדיון נרשם על פתק שנמסר למערער.

ביום 11.11.10 לא התייצב המערער לדיון ועל כן הורשע בהעדרו ובית משפט לתעבורה דן אותו לעונשים הבאים:

1500 ₪ קנס; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים בפועל בניכוי הפסילה המינהלית של 30 יום וכן פסילה של 4 חודשים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה על תנאי ולמשך 3 שנים.

לאחר מתן פסק הדין הגיש המערער ביום 23.12.10 בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

בית משפט לתעבורה החליט לדחות את הבקשה כי התיק היה קבוע לשמיעת ראיות, אך המערער לא התייצב בטענה שאיבד את הפתק עליו נרשם מועד הדיון, בית משפט לתעבורה סבר כי היה על המערער לערוך בירור, ולא לסמוך על זכרונו, כך שאין בפיו כל עילה מוצדקת להיעדרות מהדיון.

גם לגוף העניין לא קיים חשש לעיוות דין.

הערעור שבפני מופנה הן כנגד ההחלטה והן כנגד פסק-הדין.

ב"כ המערער ביקש מבית המשפט לקבל את הערעור ולבטל את פסק-הדין שניתן בהעדר. לטענתו המערער כפר בעובדות כתב האישום וטען כי הוא לא סרב לבדיקה, לא נמסר לידיו פרוטוקול הדיון שבו נקבע המועד לשמיעת הראיות ולאחר שאיבד את הפתק פנה לברר את מועד הדיון ואז התברר לו כי כבר התקיים דיון בעניינו.

ב"כ המערער הפנה לחלק מחומר הראיות וטען כי ממנו לא עולה שהמערער סרב להיבדק. את אשר נרשם בדו"ח הוא שהמערער סרב להזדהות ולהציג רישיונות, לטענת המערער.

לדעת הסנגור השארת פסק הדין על כנו עלול לגרום למערער עוות דין.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור.

המערער זומן כדין ולא התייצב לדיון וע"כ אין לו להלין אלא על עצמו.

בית משפט לתעבורה היה רשאי לדון אותו בהעדר משזה לא התייצב למועד שנקבע לשמיעת ראיות במעמדו.