ספ ואח' נ' אלבו ואח'

פסק דין

1.התובע נרשם ללימודים בחב' "הים הגדול". היה אמור לקבל 120 שעות לימוד, ולא נרשם בשום מקום כי מדובר בשעות לימוד אקדמאיות. עוד על פי הסכם ההתקשרות, היה אמור לקבל התובע תעודה עם סיום לימודיו.

2.התובע ביקש לממן לימודים אלה מכספי הפיקדון לחיילים משוחררים, שכר הלימוד נקבע בסך של 11,400 ₪. התובע על פי עדותו ובראיות לא הוברר אחרת, היה בקשר רציף עם נתבע 1 מר משה אלבו בלבד, אותו נתבע אף היה זה שהעביר בתחילת הקורס את השיעורים האקדמיים. הלימודים החלו בחודש יוני 2008 במסגרת של פעם בשבוע במשך 4 שעות. התובע הגיע ללימודים מאזור מגוריו בצפת לביה"ס שנמצא בת"א עוד בהיותו לקראת סוף שירותו הצבאי.

3.במהלך חודש אוג' 2008 הסתכסכו הנתבעים ביניהם, וטיב הסכסוך ביניהם איננו רלבנטי לתביעה ולתביעה שכנגד. עקב אותו סכסוך, נשאר השיק הבנקאי שמסר התובע לחב' הים הגדול בסך של 11,400 ₪ לידיו של משה אלבו, שלא הפקיד אותו ולא מסר אותו לחברה עד עצם היום הזה. לטענת מר משה אלבו, אי ההפקדה נועדה להגן על התלמיד כמו גם על תלמידים אחרים, מאחר והיה ידוע לו שביה"ס עומד לפני קריסה וסגירה עקב הסכסוך.

4.הלימודים המשיכו גם לאחר פרוץ הסכסוך מספר חודשים לאחר מכן. לטענת התובע, הלימודים הסתיימו בסוף אוק' 2008 שזה היה מועד סוף השכירות של המבנה שם ישב ביה"ס. לטענת התובע, אף במהלך החודשים עד אוק' לא התקיימו כל ההרצאות והיו פעמים שהתובע הגיע מצפת לת"א והתברר לו כי דלת הכיתה סגורה ואין שיעור. עובדות אלה חלוקות על ידי הנתבע 2, לטענת מר שמיר הלימודים התקיימו כסדרם במשך 17 שיעורים עד סוף אוק' 2008 במבנה שהיה שכור, ולאחר מכן התקיימו שיעור בחודש נוב' ובחודש דצמ' מחוץ למבנה, אחד השיעורים התקיים בבית קפה ואחד באולפן הרדיו. על פי עדותו של מיכאל גולדשטיין, הוא מוזמן פעם אחת לתת הרצאה שהתקיימה בבית קפה אשר לאותה הרצאה התייצבה רק תלמידה אחת.

5.לאחר ששמעתי את העדויות, ומכיון שלא הונח בפניי כל דו"ח נוכחות של התלמידים, ובעניין זה אינני יכולה לקבל את טענתו של שמיר כי אין לו דו"ח נוכחות, מי שמנהל בי"ס ולא משנה נושא הלימודים באותו בי"ס חייב לנהל דו"ח נוכחות של תלמידים בכל שיעור ושיעור. המידע באיזה שיעורים נכח התובע וכמה שעות, צריכה להיות בידי ביה"ס. משמידע זה לא נמסר לי, אני מקבלת את עדות התובע כעדות מהימנה.

6.מכל הראיות ששמעתי, עולה כי התובע לא קיבל כל תמורה, לימודיו הופסקו באמצע ומהעדויות ששמעתי ברור לי כי התובע לא בחר מרצונו להפסיק את הלימודים, אלא הבין כי מתכונת הלימודים השתנתה, מר אלבו לא לימד יותר, הובאו מרצים אחרים, והתלמידים עברו ללמוד מחוץ למבנה של הכיתה. בנסיבות אלה עקב הסכסוך בין השותפים, לא היה חייב התובע לקבל את התנאים החדשים שהציב ביה"ס, ובדין הפסיק את לימודיו. פועל יוצא מכך, כי לשיעורים שקיבל עד ההפסקה לא היה שום ערך, ובסופו של יום אין לתובע תעודה שסיים את לימודיו , תעודה שיכול היה לעשות בה שימוש.

7.מאחר ושמעתי כי מר אלבו מחזיק בשיק הבנקאי של התובע עד היום, ומאחר והוא חשש להשיבו לתובע מבלי הכרעה משפטית, אני קובעת כי על מר אלבו להשיב את השיק הבנקאי לתובע במעמד דיון זה מאחר ואני סבורה כי התובע לא קיבל כל תמורה לאור השתלשלות האירועים.

כמו כן, אני דוחה את התביעה שכנגד, אינני סבורה שהתובע צריך לשלם על חלק מהשיעורים שקיבל כאשר בסופו של יום אלה הופסקו מבלי שיש להם כל ערך מעשי.

8.לאחר שנוכחתי בדיון כי השיק במקור נשוא התביעה הושב לתובע, פסק הדין של התביעה העיקרית קוים, התביעה שכנגד כאמור נדחית ואני מחייבת את התובע בתביעה שכנגד שהיא חברת "הים הגדול" בהוצאות הנתבע שכנגד (עמית ספ) בהוצאות הנתבע בסך של 750 ₪.

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תש"ע, 28/01/2010 במעמד הנוכחים.

אירית מני-גור, שופטת

הוקלד על ידי: נחמני שרה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: