סעיד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בתביעתו שלפנינו מבקש מר סעיד כמאל (להלן: "התובע"), להכיר באוטם שריר הלב בו הוא לקה ביום 17.1.11 כתאונת עבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

ביום 24.7.11 נדחתה תביעתו של התובע על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), מהנימוק המרכזי שלא אירע לתובע אירוע חריג תוך כדי ועקב עבודתו, אשר הביא לאוטם הלבבי. כמו כן, טען הנתבע, כי המדובר הוא באוטם שהתפתח על רקע מצבו הרפואי הטבעי של התובע וללא כל קשר לעבודתו, והשפעת העבודה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

2.אם כן, השאלות השנויות במחלוקת הן- האם הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע ביום 12.1.11, והאם יש להכיר באוטם שריר הלב בו הוא לקה ביום 17.1.11 כתאונת עבודה?

העובדות הצריכות לענייננו, כפי שעולות מחומר הראיות בתיק הן:

3.התובע יליד שנת 1951.

4.התובע הינו רופא ילדים במקצועו, ובזמנים הרלוונטיים לתביעה, הוא שימש כרופא וסגן מנהלת מחלקת ילדים בבית החולים גליל מערבי נהריה (להלן: "בית החולים").

5.לטענת התובע, ביום 12.1.11 ד"ר טל שקד היה תורן במחלקת ילדים, ובהתאם לסידור התורנות, הוא היה צריך להתחיל את התורנות בשעה 15:00.

באותו היום, התעורר צורך שד"ר שקד יגיע קודם לכן, והתובע התקשר אליו בסביבות השעה 10:00, אולם, ד"ר שקד לא ענה לטלפון. התובע השאיר לד"ר שקד הודעה, וד"ר שקד שלח לתובע מסרון SMS, לפיו, הוא נמצא בתל אביב ויגיע בשעה 15:00.

התובע, שלא ידע כי ד"ר שקד בתל אביב, ולטענתו, הוא היה אמור לעדכן אותו מאחר והיה תורן, התקשר לד"ר שקד מיד לאחר קבלת המסרון.

6.לטענת התובע, נסיבות האירוע החריג שהביאו לאוטם שריר הלב הינן כדלקמן:

"צעקתי עליו בצורה קשה כי הרגשתי שהוא מתנהג בחוסר כבוד כלפיי וכלפי המחלקה, התרגזתי מאוד שהוא לא ענה לטלפון, שלח לי SMS שהוא מגיע בשעה 15:00, הוא התעלם ממני בעניין, יש ילדים חולים במחלקה, היתה מצוקה גדולה במחלקה ורציתי שהוא יבוא בשעה 13:00, בכל אופן צעקתי עליו בטלפון, "אתה לא בסדר, אתה מקלקל את המתמחים, ההתנהגות שלך לא מכובדת, אני לא אחתום לך על ההתמחות", הוא התחיל לנסות לתרץ שהוא לא הודיע, ניתקתי את הטלפון והמשכתי לעבוד, הרגשתי קצת אי נוחות, בשעה 13:30 לערך הוא נכנס אליי למשרד ואז התחלתי לצעוק עליו עוד פעם על ההתנהגות שלו שלא איכפת לו מהצוות, מהחולים והוא אדיש ולא מתייחס למה שאומרים לו, אני צעקתי והמזכירה חגית שאלה אותי מה קרה, הסברתי לה מה שקרה ואחרי זה הרגשתי תעוקה בחזה, כאבים ולחץ, שתיתי מים ובערך בשעה 15:00 הלכתי הביתה, הכאבים בחזה התגברו ונחלשו לסירוגין, למחרת הלכתי לעבודה כרגיל, הכאבים המשיכו אבל לא עשיתי עם זה כלום כי "הסנדלר הולך יחף" חשבתי שזה סתם משהו שיעבור, ביום שישי לא עבדתי ובשבת בלילה הכאבים התגברו באופן בלתי נסבל, חיכיתי לבוקר והלכתי למיון, עשיתי א.ק.ג ובדיקת דם, ד"ר אייזנמן מנהל חדר המיון אמר שצריך להתאשפז, אמרתי לו שאני בריא ומצאתי תירוץ לא להתאשפז, למחרת הכאבים לא פחתו ושוב פניתי למיון, ד"ר אייזנמן איים עלי שאני חייב אשפוז כי אובחן אוטם בשריר הלב, עשו לי צנתור ראשון, השתילו סטנט ואחרי 3 שבועות צנתור נוסף" (הודעת התובע לחוקר מטעם הנתבע מיום 17.5.11).

7.עיקר טענות התובע:

א.יש להכיר באוטם שריר הלב בו לקה התובע ביום 17.1.11 כתאונת עבודה, מאחר והוויכוח עם ד"ר שקד, שאירע במסגרת עבודתו בבית החולים כסגן מנהל המחלקה וכאחראי על מצבת כוח האדם של המתמחים, היה חריג בעוצמתו ובחומרתו וגרם לאוטם שריר הלב.

ב.מיד לאחר הוויכוח עם ד"ר שקד הופיעו לתובע כאבים בחזה שנמשכו מספר ימים, עד אשר לקה באוטם שריר הלב, שבעקבותיו עבר צנתור.

ג.תימוכין לחריגות האירוע מיום 12.1.11 ניתן למצוא בעדותן של ד"ר אבן ושל הגב' חגית חתן.

ד.כמו כן, הובאה ראשית ראיה לצורך מינויו של מומחה על ידי בית הדין, אשר יקבע את הקשר הסיבתי בין האירוע להופעת האוטם.

8.עיקר טענות הנתבע:

א.ביום 12.1.11 לא אירע לתובע אירוע חריג תוך כדי ועקב עבודתו, שגרם לאוטם שריר הלב. לחילופין, אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען לאוטם שריר הלב.

ב.גרסת התובע נסתרה בעדויות העדים ואף אינה נתמכת במסמכים רפואיים.