סעדיה נ' מרציאנו

פסק דין

הצדדים, המחלוקת וטענות הצדדים:

1.התובע - עו"ד במקצועו, עותר לחייב את הנתבע לשלם לו שכר טרחת עורך-דין בעד מספר עניינים שמסר הנתבע לטיפולו.

2.אף שכתב התביעה סוקר מערכת יחסים ארוכת שנים בין השניים, ומתייחס למספר עניינים שבהם טיפל התובע, עיון בסעיף 85 לכתב התביעה מעלה, כי לטענת התובע נותר הנתבע חייב לו שכר טרחה בגין שני עניינים, ולגביהם נטושה מחלוקת בין הצדדים: הראשון הוא טיפול התובע בבוררות זבל"א שבאה לעולם עקב סכסוך שפרץ בין הנתבע לבין רות בורנשטיין, הילה בורנשטיין ואלדד בורנשטיין (שלושתם יכונו להלן: "בורנטשיין") שמקורו בהסכם קומבינציה לבניית דירות מגורים על נכס שבבעלות בורנשטיין ברחוב ויצמן 16 ברמת השרון; והאחר נוגע לשכר טרחה שלטענת התובע חייב הנתבע בגין עבודתו של התובע ככונס נכסים על שתי יחידות דיור בצפת.

3.התובע טוען, כי הנתבע נותר חייב לו בגין טיפולו בעניין הראשון סך 408,438 ₪ (סך השווה ל- 60,000 דולר בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מיום התחייבות הנתבע- 16.7.2003); ואילו בגין טיפול התובע בעניין השני (שבו שימש התובע כונס נכסים על שתי יחידות דיור בצפת) זכאי התובע לסך 102,000 ₪ - סכום המשקף את שכרו המוסכם של התובע, המהווה 6% מערך הנכסים הנאמד עפ"י חוות דעת שמאית ב- 1.7 מיליון ₪.

4.הצדדים הגישו מסמכים למכביר, עד שתיק זה מחזיק מאות מסמכים ואלפי עמודים. על מנת שנקל מלאכתו של הקורא, נביא בקצרה תולדות יחסיהם של בעלי הדין, תולדות הסכסוך בין הצדדים וטענות הצדדים, ע"י הצגת האמור בכתבי הטענות ובתצהיר העדות הראשית שהגישו הצדדים.

5.התובע טוען, כי הוא ייצג את הנתבע במספר עניינים, וכאמור, חשובים לענייננו שתי הפרשיות האמורות לעיל. לטענת התובע, בין בורנשטיין לבין הנתבע פרץ סכסוך שמקורו בהסכם קומבינציה. לא נלאה את הקורא בפרטי פרטיו של הסכסוך הנ"ל, ודי אם נציין לגביו כי בין בורנשטיין לבין א.א. קלאסיק בע"מ נחתם הסכם קומבינציה. חברת א.א. קלאסיק היא חברה בע"מ אשר בעלי המניות בה היו שתי חברות: הראשונה אנור חברה לבניין בע"מ וחברת מאנדט ייזום ופיתוח בע"מ שהנתבע הוא בעל המניות בה. לבורנטשיין היו טענות קשות כנגד א.א. קלאסיק, וכנגד הנתבע שערב, לטענתם, להתחייבות החברה הנ"ל בהסכם הקומבינציה.

6.לטענת התובע, לאחר שהבנייה הופסקה, ביום 4.6.2001 פנו בורנשטיין בתביעה לבית המשפט המחוזי בת"א–יפו במסגרת ה"פ 721/01 בגדרה עתרו למנות כונסי נכסים להשלמת הבנייה (ראו נספח 5 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע).

7.בנוסף, פנו בורנשטיין לבית המשפט המחוזי במסגרת בש"א 23081/01 למינוי בורר עפ"י מתווה הבוררות המוסכם בהסכם הקומבינציה (בקשה שנפתחה ביום 19.11.2011 (ראו ת/24)).

8.לטענת התובע, בינו לבין הנתבע הוסכם על שכר טרחה בגין ההליכים הנ"ל ע"ס 25,000 $, כפי שעולה מההסכם נספח י' לכתב התביעה (ואין בפי התובע טענה לגבי אי תשלום הסכום הנ"ל - ראו האמור בסעיפים 28-30 לכתב התביעה), אולם בשלב מסויים, ביום 24.2.2003 הגיעו בורנשטיין והנתבע להסכם, לפיו יועברו כל הסכסוכים בין הצדדים לבוררות זבל"א (זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד), כאשר הוסכם כי ב"כ הצדדים, התובע ועו"ד גלוסקא ישמשו כבוררים מטעם הצדדים. לטענת התובע, הוא היה ב"כ הנתבע ובורר בו זמנית, כפי שהוסכם, והוא זכאי לשכ"ט בגין הליך הבוררות הארוך שהתנהל, ואשר הסתיים מבלי ששני הבוררים יגיעו להסכמה (ועל כן עברה הבוררות לבורר שלישי ומכריע). עפ"י הנטען, ההסכם בין בורנשטיין לבין הנתבע, ולפיו נקבע כי התובע ימנה אחד משני בוררים, אושר וקיבל תוקף של פסק דין במסגרת בש"א 23081/01 (ההסכם צורף כנספח ד' לתצהיר התובע). עוד נטען ע"י התובע, כי הוסכם בינו לבין הנתבע, כי הנתבע ישלם לתובע בגין עבודתו בבוררות זבל"א סך 50,000$ וסכום זה טרם שולם לו אף שפסק הבוררות ניתן עוד בשנת 2006 (נספח ז' לתצהיר התובע). עוד טען התובע, כי הוא זכאי לסכום נוסף של 10,000 $, זאת בשל הסחבת שנקט הנתבע בהליך הבוררות, ובקשתו להעביר את הבורר - התובע מתפקידו.

9.תביעתו לקבלת סך 50,000 $ - שכרו בגין טיפולו בבוררות זבל"א, מבסס התובע על מספר אדנים ואלה הם:

א.התחייבותו של הנתבע לשלם בגין ניהול הבוררות סך 50,000 $ בתוספת מע"מ, כאשר הסכמה זו שזורה במספר התחייבויות, ואלה הן: כתב התביעה שהוגש לבוררות ואשר נחתם ע"י הנתבע ובו נכתב כי "התובע ידרוש לחייב את הנתבעים בכל שכר הטרחה שהוא חייב לבא כוחו לבורר ד"ר שמואל סעדיה.. ואשר הסכומים מגיעים לסך של חמישים אלף דולר בתוספת מע"מ..", כתב ההגנה שאף הוא הוגש בבוררות, שם נכתב בסעיף 31 לכתב ההגנה, כי הבוררים מתבקשים "לחייב את התובעים בכל שכר הטרחה כולו אני חייב לבא כוחי הבורר ד"ר שמואל סעדיה, עו"ד.. ואשר הסכומים מגיעים לסך של חמישים אלף דולר בתוספת מע"מ.." וכן בסיכומים החתומים בידי הנתבע שהוגשו מטעמו לשני הבוררים, שאף בהם נכללה הדרישה- ההתחייבות הנ"ל .

ב.מקור נוסף על בסיסו יש לחייב את הנתבע בתשלום סך 50,000 דולר הוא האמור בפסק הבוררות. בפסק הבוררות שניתן ע"י התובע, נקבע, כי "על מרציאנו לשלם לבורר הח"מ את הסך של חמישים אלף דולר שווה שקלים בתוספת מע"מ אותו התחייב ואותו הוא חב". לגבי מקור סמכותו של הבורר לחייב את הנתבע בשכרו, טוען התובע, כי ההסכם, לפיו הועבר הסכסוך לבוררות זבל"א (נספח ז לתצהיר התובע) קבע , בסעיף 8 שבו, כי הבורר רשאי לקבוע את שכרו, כאשר הסכם זה קיבל תוקף של החלטה שיפוטית שנתנה לו תוקף של החלטה, וכן בשל החלטת כבוד השופטת צ' ברון מיום 11.8.2005 (נספח ט"ו לכתב התביעה) שדחתה בקשת הנתבע להעביר את התובע מתפקידו כבורר מטעמו. עוד מבסס התובע את סמכותו לקבוע את שכרו על הוראות סעיף 31 לחוק הבוררות התשכ"ח- 1968 (להלן : "חוק הבוררות"), אשר קובע כי על בעל הדין לשלם את שכרו של הבורר "בסכומים, בחלקים ובמועדים שקבע הבורר".

10.באשר לתביעת שכר טרחתו של התובע בגין מינויו ככונס נכסים על שתי יחידות דיור בצפת, טוען התובע, כי ביום 12.6.2001 חתם יהושע ברק - בעל המניות של חברת אנור חברה לבניין בע"מ על כתב התחייבות לפיו מסכימה החברה הנ"ל למימוש משכונים שרשמה לטובת הנתבע - מר משה מרציאנו ומסכימה החברה הנ"ל כי התובע יתמנה ככונס נכסים לשם מימוש המשכונים על שני קוטג'ים צמודי קרקע. עוד התחייבה החברה כי "עם סיום המשכון וקביעת כל התשלומים ותשלום הוצאות ושכר טרחה כפי שיפסוק בית המשפט עם שכר כינוס בשיעור ששה אחוז בתוספת מע"מ מכספי המשכון, בינתיים יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל...". בסוף ההתחייבות, חתום הנתבע כאות הסכמה להתחייבות הנ"ל.

11.לטענת התובע, הוא השקיע מאמצים כבירים למכירת הנכסים; נכס אחד נמכר והקונה לא השלים את העסקה ולפיכך חילט התובע את דמי המקדמה שהרוכש הפקיד בידיו, ואילו הנתבע עשה כל אשר לאל ידו על מנת לסכל את הליך הכינוס; הוא הגיש בקשה להעברת הכונס מתפקידו, בקשה שנדחתה, ולאחר מכן הוא המשיך לסכל את הליכי הכינוס. על כן, ואף שביום הגשת התביעה, היה התובע, בעיני עצמו, כונס הנכסים, הוא עתר לחייב את הנתבע ב- 6% משווי הדירות- הוא שכרו המוסכם של הכונס, כפי שעולה מכתב ההתחייבות הנ"ל- סכום השווה ל- 102,000 ₪.

12.הנתבע כופר בכל טענות התובע. כטענה מקדמית טען הנתבע, כי תביעת התובע התיישנה ועל טענה זו חזר הנתבע בתצהירי עדות ראשית מטעמו ואף בסיכומיו.

13.באשר לטענת התובע, לפיה התחייב הנתבע כלפיו לשלם סכומי שכר טרחה בגין הטפול בסכסוך מול בורנשטיין, טוען הנתבע כי שולם לתובע מלוא שכר הטרחה עליו הסכימו הצדדים (25,000 דולר) והנתבע לא נותר חייב לתובע מאום. כך או כך, גם אם יוכח כי הנתבע התחייב לשלם 50,000 דולר בשנת 2003, הרי התביעה (שעילתה ההתחייבות הנתבע כלפי התובע) התיישנה.

14.הנתבע טוען כי אין לראות האמור בכתב התביעה שהוגש לבוררים, גם אם הוא חתום על ידי הנתבע, או בכתב ההגנה בהליך הבוררות או בכתב הסיכומים כהסכם שכר טרחה. הנתבע טוען כי "התובע הסביר לנתבע כי בדרך זו ניתן לקבל החזר הוצאות מאת הצד שכנגד; מעולם לא היה סיכום כי כתב התביעה יבוא במקום הסכם שכר טרחה אשר נחתם בנפרד" (ראו האמור בסעיף 8 (ג) לכתב ההגנה). הנתבע מוסיף וטוען כי לגבי אותו הליך היה הסכם שכר טרחה נפרד אשר קבע כי הנתבע ישלם לתובע סך 25,000 דולר, וסכום זה שולם בפועל.

15.אף האמור בפסק הבוררות אינו יכול לשמש, כך לשיטת הנתבע, עילת תביעה כנגדו. פסק הבוררות שניתן ע"י התובע לא אושר עפ"י הוראות חוק הבוררות והוא לא ניתן לאישור לאחר ששני הבוררים לא הגיעו לפסק דין מוסכם והסכסוך עבר לבורר שלישי שנתן פסק בוררות שאושר עפ"י חוק הבוררות. הנתבע הכחיש טענת התובע, כי הוא ניסה לסכל את הליכי הבוררות, וטען כי התובע הוא אשר "רמז" שעל הנתבע לשלם כספים על מנת להבטיח "יושרתו" של התובע במהלך הבוררות. הנתבע טוען כי הוא מעולם לא התחייב לשלם סך 50,000 דולר, פסק הבוררות לא אושר, ובכל מקרה, פסק הבוררות חסר תוקף משפטי, מאחר ולא ניתן בהסכמת הבורר האחר ולא אושר ע"י בית המשפט.

16.באשר לטענת התובע לחוב שהנתבע חייב בגין כינוס הנכסים על יחידות הדיור בצפת, טוען הנתבע, כי בשנת 2001 לערך, ביקש הנתבע מן התובע לייצגו במימוש משכון על שתי היחידות, והוסכם כי שכרו של התובע אמור להפסק ע"י רשם ההוצאה לפועל ולהיגבות מן הסכום שיתקבל ממכירת שתי היחידות לאחר הליך כינוס נכסים. התובע שמונה ככונס נכסים חטא לתפקידו, הוא לא עשה דבר בכדי לממש את היחידות ובפרק זמן של 10 שנים לא נעשה דבר, יחידות הדיור אשר עמדו כאבן שאין לה הופכין חרבו ונגרמו להן נזקים.