סעדיה נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להשפט, על-פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן- החוק).

מדובר בהודעת תשלום קנס מס' 40500013525 שיוחסה למבקש ושעניינה עבירה של נהיגה במהירות מופרזת מיום 21.1.09 (להלן-"הודעת הקנס").

המבקש טוען בבקשה ובתצהיר התומך בה כי הוא לא קיבל את הודעת הקנס, אלא רק הודעה שנשלחה אליו ביום 9.8.2009 ובה הודע לו על צבירת תוספת פיגורים בשל אי תשלום הקנס (להלן – "הודעת הפיגורים"), כשבמועד קבלת הודעת הפיגורים כבר חלף המועד להשפט.

לגופו של עניין טוען המבקש, כי אמנם רכבו הוא שצולם במצלמה האלקטרונית, אך הוא לא נהג בו במועד ביצוע העבירה. מדובר במונית שהושכרה לאדם בשם סויסה ישראל אלי והוא שנהג בה. המבקש צרף לבקשתו מסמכים התומכים בטענתו זו ובפרט תצהיר מאת הנהג.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי קיים אישור מסירה של הודעת הקנס למבקש מיום 26.3.2009 (מש/1).

המשיבה מוסיפה וטוענת כי המסמכים אותם צרף המבקש לבקשה – החוזה והתצהיר, אינם ברורים ואינם מתייחסים לביצוע העבירה נשוא הודעת הקנס.

מכל מקום, לטענת המשיבה, הקנס שולם ביום 19.11.2009 כך שיש לראות במבקש כמי שהודה בביצוע העבירה ומטעמי סופיות הדיון יש לדחות את הבקשה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהגישו, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

סעיף 230 לחוק קובע, כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229 (ה) לחוק, בשינויים המחוייבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו.

סעיף 229(ה) לחוק (בשינויים המחוייבים) קובע, כי ניתן לדון בבקשה שהוגשה באיחור, אם היא לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

המבקש הצליח להוכיח כי הוא לא הגיש את הבקשה במועד מסיבות שלא היו תלויות בו – מחמת שלא קיבל את הודעת הקנס שנשלחה אליו.

מעיון באישור המסירה עליו נסמכת המשיבה (מש/1) נוכחתי, כי הודעת הקנס אמנם נשלחה למבקש, אך בפועל היא לא נמסרה לו, כאשר הטעם לכך איננו ברור, שכן פקיד המסירה רשם סימון הן לצד המילים "לא נדרש" והן לצד המילים "לא ידוע במען", ופרט לכך ולתאריך לא ציין פקיד המסירה דבר.

נוכח חוסר הבהירות שבאישור המסירה, ומשלא נסתרה טענתו של המבקש, כפי שהועלתה בתצהירו, לפיה הוא לא קיבל את הודעת הקנס, שוכנעתי כי יש לקבל את טענת המבקש בעניין זה וכי לכל הפחות, המשיבה איננה יכולה להינות מחזקת המסירה בהתבסס על אישור מסירה זה.

יתר על כן, המבקש הראה כי מיד לאחר שהוסרה המניעה, משמע – משקיבל את הודעת הפיגורים, הוא פנה למשטרת ישראל בבקשה להסבת הדו"ח על שם הנהג ברכב. הודעת הפיגורים נשלחה למבקש ביום 9.8.2009 וממילא נמסרה לו מספר ימים לאחר מכן והמבקש פנה בבקשתו למשטרה כבר ביום 17.9.2009.

בנסיבות אלה, לדידי, התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחוק ויש להיעתר לבקשה ולאפשר למבקש להשפט על העבירה, כשטענותיו באשר לזהות הנהג ברכב תתבררנה במשפט גופו.

העובדה שהמבקש שילם את הקנס, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. סעיף 229 (ח) סייפא לחוק קובע, כי ההוראה לפיה רואים אדם ששילם את הקנס כאילו הודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו, איננה חלה מקום בו החליט בית המשפט, על פי סעיף 230 לחוק, לקיים את המשפט למרות האיחור בהודעה על הרצון להשפט.

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את הבקשה.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים ולמטה הארצי של המשטרה.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תש"ע, 4 יולי 2010, בהעדר הצדדים.