סעדיה ואח' נ' ויסמן ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד, וביסודה תאונת דרכים שהתרחשה ביום 11/3/12 בשעות הבוקר המוקדמות ברח' אליעזר יפה ברעננה, בין רכב התובע לרכב הנתבעים, כאשר שלפי עמדת התובע בעודו נוסע ברח' אליעזר יפה חלף על פניו מצד ימין רכב אשר ננהג בידי הנתבע 1, הגם שעסקינן בנתיב חד כיווני תוך כדי כך פגע בחלקו הקדמי ימיני של רכבו.

עמדת הנתבעים על פי טופס ההודעה מטעם הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעת 2, הינה שהתובע התנגש

ברכבו בפגוש האחורי השמאלי ותוך כדי כך קרתה התאונה, היינו רכב הנתבע 1 נסע מלפני רכב התובע וזה מאחוריו עובר לתאונה.

עדי הצדדים העידו היום בפניי ומטעם התובע העידה גם רעייתו הגב' סעדה מרים, אשר ישבה לצידו ברכב, לאחר שהתרשמתי מעדותם של העדים התרשמות בלתי אמצעית, ולאחר שעיינתי בתמונות נזקי רכבי הצדדים, וכן בתמונות זירת האירוע התאונתי, אשר צולמו על ידי הנתבע 1 לאחר התאונה והוצגו היום לעיני ביהמ"ש וביתר המסמכים בתיק, הגעתי לכלל מסכנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

זאת אני קובע על בסיס הנימוקים הבאים:

ראשית, טענת הנתבע 1 במקור על פי טופס ההודעה מטעמו הינה שרכב התובעת פגע ברכבו מאחור, זאת ותו לא דבר נוסף . בעדותו היום בפניי הרחיב זה את גרסתו האמורה בעת שטען כי עובר לתאונה רכב התובע בכלל יצא מחנייה, ואז התנגש בו [עמ' 5 שורה 3 לפרוטוקול הדיון מהיום], בהמשך פירט יותר הנתבע 1 את גרסתו לאמור בעת שהטעים כי הכוונה היא שרכב התובע עמד בתור מכוניות משמאל אשר הוביל לבית הספר המצוי בהמשך הדרך משמאל, ובעת שעבר על פניו מימין זה יצא מהטור ופגע ברכבו מאחור. פרט לעובדה שבהתאם לאחת מהתמונות שצולמו על ידי הנתבע 1 לאחר התאונה, ניתן לראות בבירור כי רכב התובע מצוי מאחורי רכב הנתבע 1 ולא בזווית אלכסונית לו (שהרי בעת שצולמו הרכבים לא הוזזו לכאורה), מדובר בהרחבת חזית מהותית או לפחות בגרסה חשובה ורלוונטית שלא בא זכרה בגרסת הנתבעים במקור.

שנית, בהקשר לרגע הפגיעה ויצירתה ההכרחית לענייננו, בעוד שאין הנתבע 1 יודע לספר כי ראה את התובע סוטה לעברו משמאל לימין, אלא אך שמע את המכה בלבד [עמ' 5 שורה 2 ועמ' 6 שורה 30 לפרו' הדיון] ועל כן אינו יכול להעיד פוזיטיבית אודות כך. התובע ורעייתו כן העידו פוזיטיבית כי ראו את הנתבע 1 עוקף את רכבם מימין [עמ' 1 שורה 19-21 ,עמ' 4 שורה 2 ועמ' 4 שורה 14 לפרו' הדיון] ואז מתנגש בהם. בעניינו של הנתבע 1 מדובר בעדות מן הסברה ובעוד שבעניינו של התובע ורעייתו מדובר בעדות ישירה ומכאן וכמאמר חז"ל- ברי לעומת שמא, ברי עדיף. בהקשר לאמור אציין כי הנתבע 1 ציין אמנם בהמשך עדותו [עמ' 5 שורה 16 לפרו' הדיון] כי חלף את פני רכב התובע שנמצא בטור משמאל טרם התאונה וגם ראה אותו, ברם, מדובר בעדות כבושה שלא נזכרה בעדותו הראשית הספונטנית והלכה למעשה נטענה בעת שבית המשפט אימת אותו אודות אפשרות זו עת ממילא כפי שצוין לא בא זכרו של נתון זה בטופס ההודעה מטעם הנתבעים, כאמור.

שלישית, בהקשר לאמור ביחס למיקום רכב התובע בטור משמאל, הוכח גם על פי גרסת הנתבע 1 כי טור זה יועד להורדת ילדים לבית הספר המצוי בהמשך לתאונה משמאל. לא נהיר בעניין ואף לא הגיוני כי התובע ורעייתו המתגוררים בסמוך לאזור התאונה ומכירים אותו שכן התאונה התרחשה ליד מקום מגוריהם [עמ' 1 שורה 12 לעדות התובע], ייסעו בנתיב השמאלי המיועד להורדת ילדים מבית הספר. מדובר בבני זוג מבוגרים מאד, אשר העידו כי פניהם היו בכלל לקופת חולים [עמ' 4 שורה 2 לפרו' הדיון ]. זאת ועוד ניתן להניח כי אילו היו ברכבם של התובע ורעייתו נוסעים נוספים היה הנתבע 1 מעיד על כך פוזיטיבית בפתח עדותו שכן הוא היה רואה אותם בעיניו עת הוכח כי התרחשות התאונה היתה לפני מיקומו של בית הספר.

רביעית, גרסת התובע מתיישבת עם תמונות הנזקים ברכבים המעורבים בעוד שאינה מתיישבת עם גרסת הנתבע 1. ברכב התובע נותרו סימני שפשוף בפגוש הימני קדמי על גביהם נותרו סמני צבע של רכב הנתבע 1 ומכסה נורת האיתות שמימין נמשכה החוצה ונופצה. ברכב הנתבע 1 נותרו סמני שפשוף נמשכים בפגוש האחורי שמאלי. בהתאם לכך, ברי כי אילו רכב התובע היה מתנגש מאחור ברכב הנתבע 1 ,אזי, היינו צפויים לנזקים אחרים לגמרי ברכבים המעורבים ובכללם סמני מעיכה לפחות ברכב התובע וסמנים זהים ברכב הנתבע 1. הופעתם של סמני שפשוף בשני הרכבים, ועוד סמני שפשוף נמשכים היא הנותנת כי הנתבע 1 חלף על פני רכב התובע בעת שזה נסע מלפניו והתחכך בו תוך כדי המעבר. האמור מתחזק לנוכח משיכת גוף האיתות המלמד על רכבו של הנתבע 1 שהגיח מאחור אשר גרם למשיכה, כאמור.

סוף דבר, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמו בסך 2,984 ₪ (לאחר ניכוי רכיב ימי העמידה שלא הוכח), בצירוף הפרישי ריבית והצמדה למדד מיום 7.6.12, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,800 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר עדותה של רעיית התובע בסך 400 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית בזאת ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: