סעדי נ' מדינת ישראל

פסק דין

מהות הערעור:

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 22/10/13, על ידי כב' השופט יעקב בכר, בתיק תת"ע 2553-09-12.

הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין העבירות הבאות:

עבירה של נהיגה בקלות ראש - בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 ועבירה של אי ציות להוראות שוטר בעת נהיגה – בניגוד לתקנה 23 (א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

בכתב האישום נטען כי ביום 31/07/12, בשעה 18:40, מול בית ספר ג'בור שבשפרעם, נהג המערער ברכב בקלות ראש, בכך שהחזיק את בנו על ברכיו בזמן הנהיגה.

עוד נטען בכתב האישום כי בעת הנסיעה, לא ציית המערער להוראות שוטרים במדים, אשר הורו לו לעצור בצד הדרך כשהם נוסעים אחריו ברכב משטרתי וחרף זאת הוא המשיך בנסיעתו, נכנס לשכונת עג'רוש שבשפרעם, שם אותר ונעצר.

המערער כפר בעובדות כתב האישום ובימ"ש לתעבורה שמע את ראיות הצדדים.

בית משפט לתעבורה קבע בהכרעת דינו כי המערער אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו והשית עליו את העונשים הבאים:

10 חודשי פסילה בפועל, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, קנס כספי בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו ו - 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כמפורט בגזר הדין.

כאמור, הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין, כנגד חומרת הדין.

טענות המערער:

בא כוח המערער טען כי המערער לא ידע שנהיגת רכב, כאשר הוא מחזיק את בנו על ברכיו תוך כדי נהיגה, מהווה עבירת תעבורה.

לגרסתו, ילדו החל לבכות, לא השתלט עליו וכל רצונו היה להרגיעו ולכן הושיבו על ברכיו.

לטענת בא כוח המערער, לא הייתה למערער כל כוונה להזיק לבנו או לאחרים והוא לא ידע כי הדבר מהווה עבירה; טענה שטוב היה לו לא נטענה כלל ועיקר.

עוד טען בא כוח המערער כי בעקבות כך שהמערער לא ידע כי מעשיו מהווים עבירת תעבורה כאשר ראה את הניידת המשטרתית, נוסעת אחריו וחולפת על פניו ולכן לא הבין שעליו לעצור.

לגישתו, בזמן הנהיגה הילד בכה, הרדיו פעל והחלונות היו סגורים. על כן, המערער לא שמע את כריזות השוטרים המורים לו לעצור את רכבו בצד הדרך.

המערער המשיך בנסיעה לכיוון ביתו תוך שהוא נוהג לפי תנאי הדרך, לטענתו, זאת מבלי לחשוב או לדעת שבפעולה זו הוא מבצע עבירה – טענה שלגביה ניתן לומר כבר עתה שאין לקבלה .

בא כוח המערער הוסיף וטען כי המערער לא ברח מהמשטרה ועת שהגיע לחניית ביתו הוא יצא מהרכב עם בנו כאשר הוא נושא אותו על ידיו ולא ניסה להימלט מהמקום למרות שהזדמנות כזו, הייתה לו.