סעדי ואח' נ' עואבדי ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 26.4.2012 בשפרעם (להלן "התאונה").

בזמן התאונה נהג התובע/הנתבע שכנגד (להלן "התובע") ברכב מסוג פולקסווגן מ. ר. 91-207-18 ומנגד נהג הנתבע/התובע שכנגד (להלן: "הנתבע") ברכב מסוג אוסוזו טנדר מ. רישוי 31-662-18.

התובע טען כי בזמן שנסע ברכבו בשפרעם, הגיע לצומת ונכנס לתוכה בכוונה להמשיך בנסיעה ישר, אז רכב הנתבע, אשר הגיע במהירות מצד ימין לא נתן לו זכות קדימה, נכנס לצומת בכוונה לפנות שמאלה מבלי להאט וגרם לתאונה. התובע טען כי ניסה להימנע מפגיעה ברכב הנתבע, סטה לצד שמאל, אך ללא הצלחה.

התביעה העיקרית הועמדה על סך 12,840 ₪ והיא כוללת את הנזקים שנגרמו לרכב התובע והוערכו על ידי שמאי בסך 10,380 ₪ בתוספת מע"מ, בנוסף לשכ"ט שמאי בגובה 800 ₪.

הנתבע הכחיש את גרסת התביעה וטען כי התובע היה אחראי להתרחשות התאונה. הוא טען כי בזמן שנהג ברכבו בשפרעם, הגיע לצומת, האט את מהירות נסיעתו "עד לכמעט עצירה", אז רכב התובע הגיע במהירות לצומת מצד שמאל, איבד שליטה בעת שביקש לפנות ימינה ופגע ברכב הנתבע בצידו השמאלי.

התביעה שכנגד הועמדה על סך 10,108 ₪ הכולל את הנזקים שנגרמו לרכב הנתבע שהוערכו על ידי שמאי בסך 9,198 ₪ ושכ"ט שמאי בסך של 910 ₪.

הנהגים המעורבים העידו לפניי ותיארו, כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה. מטעם התובע, העיד גם אחיו מר סעדי ראיד, שאומנם לא היה עד להתרחשות התאונה, אך הגיע דקות ספורות למקום אירועה ולפי עדותו, הנתבע הודה לפניו כי הוא האשם בתאונה.

לביהמ"ש הוגשו תמונות של מקום התאונה (ת/1) ותמונות של הרכבים ממש לאחר ההתנגשות, כפי שצולמו ע"י אחיו של התובע, שהגיע למקום התאונה, סמוך לאחר התרחשותה (ת/2).

לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי ולאחר שעיינתי בתמונות הצבעוניות שהוגשו, מצאתי לקבל את התביעה העיקרית בחלקה, ולדחות את התביעה שכנגד; אלה נימוקיי בתמצית:

גרסתו של התובע הייתה גרסה פשוטה, עקבית והותירה עלי רושם אמין.

מנגד, הציג הנתבע גרסה בעייתית שאינה מתיישבת, לדעתי, עם מוקדי הנזק ועם מיקום הרכבים לאחר התאונה.

מיקום הרכבים ומוקדי הנזק מתיישבים יותר עם גרסתו של התובע לפיה הוא היה בנסיעה ישרה, רכב הנתבע, הגיע מימין במהירות ונכנס לצומת ללא זהירות מספקת.

השוואה בין התמונות ת/1 והתמונות ת/2 מלמדת כי הרכבים התנגשו באמצע הצומת וכאשר רכב הנתבע היה כולו בתוך הצומת ורכב התובע במרכז הכביש ואף קרוב לנתיב הנגדי, דבר עולה בקנה אחד עם גרסתו בדבר הנסיעה ישר, וניסונו להסיט את ההגה שמאלה כדי להימנע מפגיעה ברכב הנתבע.

טענתו של הנתבע לפיה עצר לפני הכניסה לצומת ורכב התובע איבד שליטה בכניסתו לימין ו"גרר" את רכבו לאמצע הצומת, אינה הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם מיקום הרכבים לאחר התאונה.

בעדותו טען הנתבע תחילה כי הבחין ברכב התובע בזמן שעמד לפני הכניסה לצומת ואילו בהמשך, סתר את עצמו והעיד כי ראה את רכבו רק כשזה פגע בו.

הנתבע טען כי הגיע לצומת, האט את רכבו עד עצירה והעיד "הסתכלתי ימינה, שמאלה ושוב ימינה, אח"כ ראיתי אותו והוא בא אלי במהירות מופרזת" (שורות 3-4 עמ' 2 לפר'). לעומת זאת ובתשובה לשאלת נציג הנתבעת שכנגד 2, מתי ראה את רכב התובע, השיב "ראיתי אותו כשהוא עלה עלי, כשפגע בי" (שורות 20-21 עמ' 2 לפר').

מטעם התובע העיד מר סעדי ראיד, אחיו של התובע, המכיר את הנתבע ונפגש עימו בסמוך לאחר התאונה וגם ביקר בביתו של הנתבע (בלילה של אותו יום). האח העיד כי הנתבע אמר בפניו, בשתי ההזדמנויות, כי הוא אשם בתאונה.

הנתבע אישר כי העד היה אצלו בבית והוסיף "אמרתי לו שנגיע להסדר". הנתבע הכחיש שהודה באחריות לתאונה ולאחר שנשאל למה צריך הגיע להסדר אם הוא לא מודה, השיב בצורה מתחמקת ולא ברורה "אמרתי לו שיש בימ"ש. אין הסדר. הוא רצה שנגיע להסדר".

גם בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסתו של העד כי הנתבע הודה בפניו באחריותו לתאונה.