סעדון נ' עירית רמת גן

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של כב' הרשמת הינדה שרון מיום 7.2.11, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת התנגדות בשתי תובענות אשר הוגשו כנגדו בתיקי הוצל"פ וכפועל יוצא נדחו גם ההתנגדויות.

במסגרת טענותיו טען המבקש, כי מכוח סעיף 8 ג' לחוק ההסדרים במשק המדינה התשכ"ג-1992,(להלן: "חוק ההסדרים"). אין הוא חייב מאומה למשיבה מאחר שלא קיבל לידיו כל נכס של החברה ללא תמורה ו/או ללא תמורה חלקית.

לעניין הארכת המועד,טען המבקש כי לא קיבל כל מכתב התראה בגין פתיחת כתב התביעה על סכום קצוב כנגדו בשני תיקי התביעה, וכמו כן את האזהרות בגין פתיחת תיקי ההוצל"פ.

עוד טען המבקש, כי ראוי שלא יקופחו זכויותיו, מקום שיש בידיו טענות הגנה טובות כנגד התביעה הנ"ל. כן טוען המבקש, כי את המחדל בהגשת ההתנגדות באיחור ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות.

לאחר שעיינתי בכלל הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי החלטת הרשמת בדין יסודה ולפיכך דין הבקשה להידחות.

סוגיית הארכת מועד להגשתו של ערעור הינה שדה משפטי ידוע ומוכר אשר חרוש בהלכות רבות. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, ניתן להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו. דרישת "טעמים מיוחדים שיירשמו" מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט ושל הרשם, וזאת על מנת לא לפגוע בכוחם של מועדים, אשר נקבעו על ידי המחוקק או מתקין התקנות, ללא הצדק ראוי תוך פגיעה בתכליות של מועדים אלו (ראו י' זוסמן,"סדרי הדין האזרחי", (מהדורה חמישית, 1988) עמ' 805 (להלן:" זוסמן").

כבר נקבע לא אחת כי הקפדה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי, בייחוד לאור העומס הכבד

המוטל על מערכת המשפט, היא כורח המציאות, "שאחרת לא ניתן יהיה לנהל מערכת

משפט סדירה, יעילה ותקינה. סופן של חריגות כגון אלה, שהן עלולות לפגוע בזכויות

דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי הדין, ולעיתים - אף להסב נזק לציבור הרחב".

( ראו א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי " מהדורה עשירית, 2009 ,) עמ' 768 (להלן:"גורן")

בפסיקה נקבע כחוט השני כי אין נוסחה נוקשה להגדרת "טעם מיוחד" וכל מקרה נבדק לפי נסיבותיו, כאשר דרך כלל יוכר "טעם מיוחד" כאשר התרחש אירוע שאינו בשליטת בעל הדין ו/או לא ניתן להיערך אליו מראש (ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט ואח', פ"ד נה(2) 904).

במקרה דנן, המבקש לא הביא כל תימוכין ממשיים לטענה כי מתקיימים "טעמים מיוחדים", ומסכים אני עם הרשמת כי למעשה המבקש הסתפק בטענה כללית לפיה "לא קיבל מכתב התראה ולא קיבל את האזהרה מתיקי ההצאה לפועל". טענה זו נטענה בעלמא שכן ביום 27.7.10 המבקש הובא בפני רשם ההוצאה לפועל וכן נחקר על תצהירו.

כמו כן אם במידה ויוארך המועד,הרי שגם אז סיכויי ההתנגדות קלושים ביותר

שכן גם לגופם של דברים אין ממש בהתנגדות. אין המבקש רשאי להסתפק בטענות

כלליות בתצהירו,אלא עליו להיכבד לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות

ההגנה שלו.

בנוסף, כאשר ביהמ"ש בבואו להכריע האם מדובר במקרה העלול לגרום תוצאה