סעדון נ' משרד השיכון ואח'

פסק דין

לפניי עתירה מנהלית שעניינה בקשת העותר, ישראל סעדון (להלן: "העותר"), להורות למשרד השיכון (להלן: "המשיב") ול"עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל" (להלן: "עמידר"), לערוך שיפוץ בדירה בה הוא מתגורר (להלן: "הדירה"). כמו כן, העותר מבקש להורות לעמידר למחוק דרישתה לתשלום חוב כספי בסך 16,000 ₪.

רקע עובדתי

אביו המנוח של העותר (להלן: "המנוח") התגורר בדירה ציבורית, נשוא עתירה זו, כדייר חוזי. המנוח נפטר בחודש אוגוסט 2008. טרם פטירתו, אושרה למנוח, לבקשתו, דירה חלופית בקומת קרקע, בשל מצבו הבריאותי, ובשנת 2002 ניתן לו אישור מעבר לדירה החלופית. למרות חתימת המנוח על חוזה להחלפת הדירה וקבלת מפתחותיה, הוא המשיך להתגורר בדירתו הקודמת, ואילו בנו, העותר, עבר להתגורר בדירה החלופית. בקשתו של העותר לקבלת הדירה החלופית נדחתה על ידי וועדת אכלוס עליונה בסוף שנת 2004, ובחודש אפריל 2005 הושבה הדירה לעמידר על פי צו של בית משפט.

לאחר פטירת אביו, עבר העותר להתגורר בדירה הראשונה בה החזיק המנוח ובה התגורר עד לפטירתו. בסמוך לאחר מכן פתחה עמידר בהליכים משפטיים לפינויו של העותר מן הדירה, כאשר במקביל דנה וועדת אכלוס עליונה בעניינו. בהחלטתה מיום 14.6.11 דחתה הוועדה את בקשת העותר להחזיק בדירה ולהכיר בו כדייר ממשיך, אך אפשרה לו לקבל דירה אחרת בת שני חדרים. כנגד החלטה זו הגיש העותר עתירה מנהלית (עת"מ 43724-08-11 (מחוזי נצרת)), במסגרתה הוסכם בין הצדדים כי העותר יוכר כדייר ממשיך וימשיך להתגורר בדירה בה החזיק אביו המנוח, זאת בהתאם להחלטת וועדת האכלוס מיום 15.11.11, בשינוי מהחלטתה הקודמת, לאשר הקניית זכויות חוזיות לעותר כדייר ממשיך.
ביום 26.2.12 הוחתם העותר על הסכם שכירות למגורים, ועד היום הוא מחזיק ומתגורר בדירה.

בעתירתו זו, כאמור, מבקש העותר מבית-המשפט להורות למשיבים לפעול לשיפוץ הדירה, מתוקף זכויותיו כדייר ממשיך בה, וכן למחוק הדרישה לתשלום חובו הנטען כלפי עמידר.

טענות העותר

העותר טוען, כי ההכרה בו כדייר ממשיך על ידי עמידר חלה משנת 2008, השנה בה נפטר אביו, כשלדבריו, הכרה זו מקנה לו את הזכות לשיפוץ כללי בדירה, כפי שהיה נהוג עד שנת 2008 ואף לאחריה. כן נטען, כי אל הדירה נשלח מהנדס מטעם עמידר, אשר קבע כי יש לערוך שיפוץ בדירה בדחיפות, בסכום העולה על 60,000 ₪, וכן כי במצבה הנוכחי הדירה אינה ראויה למגורים. העותר עצמו פנה, טרם הגשת העתירה, למשיב 3, והסביר את הדחיפות שבשיפוץ, היות ומים חודרים לדירה, קירותיה מתקלפים והרצפות שבורות. לראייה, הגיש העותר לבית-המשפט תמונות המעידות על מצב הדירה.

עוד טוען העותר, כי הובטח לו על ידי המשיב 3, מר אבישי נאמן המשמש כמנהל סניף עמידר בטבריה (להלן: "המשיב 3"), כי לכשיאושר לעותר להחזיק בדירה, הדירה תשופץ "גם אם זה יעלה מיליון שקל". לדבריו, אף מדברי באת כוח המשיבים, בעתירה המנהלית הקודמת שיזם העורר, עלה כי הדירה תשופץ בזמן הקרוב, ונטען כי הכוונה הייתה שהשיפוץ ייעשה לפי הקריטריונים שהיו נהוגים בטרם ביטול הנוהל בדבר שיפוץ דירה לדייר ממשיך.

לבד מטענותיו הנוגעות לצורך בשיפוץ הדירה, טוען העותר כנגד חיובו בהפקדת סך של 1,000 ₪ כעירבון, וזאת מבלי שקיבל הסבר מניח את הדעת מדוע יש צורך בהפקדת עירבון במצבה הנוכחי של הדירה. כן עתר למחיקת חוב בסך 16,000 ₪ אותו דורשת עמידר, כשלדבריו עניין החוב נדון בבית-משפט השלום בטבריה, כשתביעה זו נמחקה בעקבות אישור זכויותיו כ"דייר ממשיך". העותר צירף עותק מפסק-הדין האמור (ת"א (שלום טבריה) 26250-01-10).

במסגרת כתב העתירה ביקש העותר להורות למשיבים להמציא את המסמכים שברשותם ובפרט את דו"ח מהנדס עמידר שביקר בדירת העותר ואת הוראותיו לשיפוץ הדירה. נטען כי העותר פנה לעמידר בבקשה לקבל המסמכים אך אלה לא נמסרו לידיו. כמו כן, ביקש העותר לחייב את המשיבים בהוצאות לדוגמה בשל הסבל שנגרם לו.

טענות המשיבים

המשיב 1 בכתב תשובתו ביקש סילוק התביעה כנגדו על הסף מחוסר יריבות, חוסר עילה והיעדר סמכות של בית המשפט לעניינים מנהליים.

נטען כי העותר לא ציין כנגד אלו החלטות הגיש את עתירתו, וכן כי לא ניתנה על ידי המשיב 1 או מטעמו כל החלטה בנוגע לעותר, כאשר די בכך כדי לדחות את עתירתו על הסף. לתמיכה בטענה זו הפנה המשיב 1 לפסיקת בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ ונטען כי הכללים החלים בבג"צ חלים גם על בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

לעניין היעדר היריבות נטען, כי אין בעתירה כל טענה כלפי המשיב, אלא עניינה במחלוקת בין העותר לעמידר בעניין שיפוץ הדירה ו/או אופן השיפוץ ו/או תשלומים אשר נתבקש העותר לשלם כהשתתפות בעלות השיפוץ. עוד נטען כי עמידר פועלת בהתאם לכללים ולהנחיות שהותוו עבורה על ידי המשיב 1 בלא סמכות לסטות מהן. בהקשר זה, בהתאם לנוהל המסדיר את יחסי העבודה בין המשיב לבין עמידר, נקבע כי תביעות משפטיות בענייני ניהולו השוטף של הנכס, לרבות תחזוקתו ושיפוצו, ינוהלו כנגד ועל ידי עמידר. לאור זאת, נטען כי לא היה מקום לצרף את המשיב לעתירה.

יתרה מזו, נטען, כי העותר לא העלה כל טענה המקימה עילה להתערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

גם המשיבים 2 ו-3 טוענים בכתב תשובתם כי דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה.

ביחס למשיב 3 נטען, כי יש למחוק העתירה כנגדו היות והוא זכאי להגנות הקבועות בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), על פיהן לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעה תוך מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין. נטען, כי ככל שקיימת יריבות, הרי שהיא מצומצמת למישור היחסים שבין העותר לבין המשיבים 1 ו-2.

באשר לעבודות התחזוקה בדירה נטען, כי בכל הנוגע לתחזוקת המבנים המושכרים מכוח חוקי הדיור הציבורי, עמידר פועלת בהתאם להנחיות ונהלים המותווים עבורה על ידי המשיב 1. בכל הנוגע לתחזוקה שוטפת של נכסי הדיור הציבורי, נהלי המשיב המחייבים מבחינים בין עבודות תחזוקה המבוצעות בדירת "דייר ממשיך" לבין עבודות תחזוקה המבוצעות במסגרת "שיפוץ לאכלוס חוזר", וכי חוזר פרטני שהוצא מטעם המשיב 1 קובע כי מי שעונה להגדרת "דייר ממשיך" יחולו עליו, בכל הנוגע לשיפוץ דירות, הכללים הקבועים בחוק. העותר הוכר כ"דייר ממשיך", ובטרם החתימה על הסכם השכירות עמו, ביצעה עמידר בדירה את כל עבודות התחזוקה המתחייבות על פי דין. עוד נטען, כי העותר לא הצביע על מקור זכותו ל"שיפוץ כללי" של הדירה לנוכח מעמדו העדכני כדייר ממשיך, וטענה זו אף אינה מתיישבת עם הוראות החוק המחייבות.