סעדון נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

האם בדין נדחתה תביעתו של התובע לתשלום קצבת נכות מעבודה (נכה נזקק) בגין התקופה שקדמה ל – 12 חודשים שלפני הגשת התביעה ? בשאלה זו יש להכריע בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין:

ביום 17/6/09 התובע נפגע בתאונת דרכים בעת שחצה כביש ומונית פגעה בו.

התובע נפגע בברכו השמאלית ונזקק לניתוח ולשיקום בבית לוינשטיין.

ביום 20/7/09 התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נ/1). התאונה הוכרה כתאונת עבודה ושולמו לתובע דמי פגיעה (נ/2 , נ/ 3).

ביום 11/1/11 התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, ולתשלום גמלת נכות מעבודה.

ביום 31/7/11 נמסרה לתובע הודעה על החלטת ועדה רפואית בעניין דרגות הנכות שנקבעו לו. נכויות זמניות מיום 17/9/09 עד ליום 31/7/10, ונכות צמיתה (אורטופדית + נפשית) בשיעור 54% החל מיום 1/8/10.

ביום 16/8/11 התובע הגיש תביעה להכרה כנכה נזקק (נ/8).

ביום 5/2/12 נמסרה לתובע הודעה לפיה על אף שנקבעה לו דרגת נכות מיום 17/9/09, לפי סעיף 296 (ב) לחוק הביטוח הלאומי, לא תשולם לו גמלה בעד תקופה שקדמה ל- 12 חודשים מיום הגשת התביעה. לנוכח האמור, ומאחר שהגיש את התביעה ביום 12/1/11, תשולם הגמלה בעד התקופה שמ- 1/1/10 ואילך בלבד.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, השיהוי בהגשת התביעה לקביעת דרגת נכות נבע מכך שהוא ביקש לאסוף חוות דעת רפואיות על מנת להציגן לפני הוועדה הרפואית בטרם תקבע לו דרגת נכות. לטענתו הוא חווה נסיון קודם שבו נקבעה לו דרגת נכות נמוכה בגין אפילפסיה, מחמת שלא הגיע מוכן לדיון בוועדה הרפואית. לטענתו, בנסיבות העניין הצדק מחייב כי תשולם לו קצבת נכות מהמועד בו נקבעה לו דרגת נכות.

הנתבע טוען כי פעל בעניין על פי הוראות סעיף 296 (ב) לחוק הביטוח הלאומי. עוד טוען הנתבע כי בנסיבות העניין, לא הייתה כל מניעה כי התובע יגיש את תביעתו במועד, באופן שהיה מזכה אותו בגימלה בגין התקופה מתום תקופת אי הכושר. כראיה לכך הנתבע מצביע על כך שהתובע פעל ללא קושי להגשת תביעה לדמי אבטלה, הגיש תביעה נגד חברת הביטוח, ועוד כיו"ב.

הכרעה

סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן:

296.(א)כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(ב)(1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה;

הוראות החוק ברורות וחד משמעיות.

בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע פעמים רבות, כי מערכת היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי למבוטחיו נקבעה על פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. על המוסד מוטלת החובה לפעול על פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד הטעה מבוטח אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק (ראה לדוגמא דב"ע נג/ 0-78 חווה פייגלשטוק נ' המל"ל פד"ע כ"ו 283).

אין למבוטח זכות לגימלה אלא על פי החוק ולאחר שעמד בתנאי הזכאות שנקבעו בחוק. אשר על כן, מקום שהמחוקק קבע כי הגשת תביעה היא תנאי ליצירת הזכות, הרי שלתובע לא נוצרה זכות לקבלת גימלה ביחס לתקופה שקדמה למועד הגשת התביעה.