סעדה נ' המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע בע"מ - פסקדין

 פתח דבר

1. הליך זה עניינו בפיטוריה של התובעת מהנתבעת, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בע"מ (להלן גם: "המכללה") על רקע התבטאויות ומסרים שהיא העלתה ברשתות החברתיות ביום 7.10.2023, ובכלל.
2. למרבה הצער, התביעה מהווה דוגמא להתדרדרות השיח בחברה הישראלית ולחוסר הסובלנות, הבוטות והקיצוניות המאפיינים אותו. נדמה שאם הצדדים היו מרחיבים מעט את נקודת המבט ומנסים, ולו לרגע, לגלות מעט יותר הבנה וסובלנות לעמדותיו של הצד שכנגד, ייתכן שהליך זה לא היה בא לעולם.
3. במסגרת פסק הדין נדון, אפוא, בהליך פיטוריה של התובעת מהמכללה ובעילות הפיטורים. בהקשר זה נעסוק גם בחופש הביטוי, בגבולותיו ובמשמעותו, במיוחד במוסדות אקדמיים. בצד זאת, הליך זה מעורר דיון גם בשאלת השיח המתקיים ברשתות החברתיות ועל השלכותיו.
4. טרם פיטוריה, התובעת שימשה כמרצה במכללה במשך כ-28 שנים, ובעת פיטוריה הייתה כבת 60.
5. התביעה הוגשה ביום 26.7.2024 ובמסגרתה התובעת עתרה לסעדים בסך כולל של 999,867 ₪ בגין שכר עבודה ותנאים נלווים למשך 24 חודשים; פיצוי בלתי ממוני על פיטורים שלא כדין; וכן פיצוי לא ממוני בגין העצמת הפגיעה בתובעת שלא לצורך. במסגרת סיכומיה, התובעת תיקנה את סכום התביעה בגין נזקים ממוניים לסך של 491,993 ₪, כך שסכום התביעה הכולל עומד על 674,353 ₪.
6. כתב הגנה הוגש ביום 9.10.2024.
7. ביום 15.10.2024 התקיימה ישיבת פישור שבסופה הוסכם כי הצדדים ימשיכו בדו שיח במטרה לסיים את הסכסוך בפשרה.
8. על אף האמור, בדיון המקדמי שהתקיים ביום 28.10.2024 לא התקיים כל שיח מקדם, וההליך נקבע להוכחות.
9. דיון ההוכחות הראשון התקיים ביום 30.6.2025, ובמהלכו נחקרו התובעת והעדים מטעמה ד"ר רפאל דוידזון, מר אברהם בורג, פרופ' יהודית גל עזר, פרופ' יפתחאל אורן ומר דב שוורץ.
10. דיון הוכחות שני התקיים ביום 21.7.2025 ובמהלכו נחקרו מטעם הנתבעת יו"ר הדירקטוריון מר עמוס חרמון, נשיא המכללה פרופ' אריה רטנר, ראש המועצה האזורית נווה מדבר מר עדיסאן סלאמה ומנכ"ל המכללה, רו"ח משה שולץ.
11. סיכומי התובעת הוגשו ביום 25.9.2025. סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 25.12.2025 וביום 30.1.2026 הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת.
12. הילוך דיוננו יהיה כדלקמן: נפתח בפירוט התשתית העובדתית העומדת ביסוד ההליך; משם נעבור לתמצית טענות הצדדים; לאחר מכן נדון מעט בשיח ברשתות החברתיות ובאופיו, תוך קישורו לשאלות הנוגעות לחופש הביטוי; נאיר זרקור על חופש הביטוי בעולם האקדמי, השוכן לצד חופש הדעה והמצפון החלים במוסדות אקדמיים בישראל; מכאן נפנה ונדון בנתבעת ובנהלים החלים עליה בכל הנוגע לסיום העסקתם של מרצים; לסיום, נסגור את המעגל בדיון בהליך הפיטורים ובסעדים הנתבעים בהליך דנן.

• תמצית העובדות הצריכות לעניין

13. כאמור בפתח הדברים, התובעת הועסקה במכללה כמרצה משנת 1995.

השעיית התובעת ביום 15.10.2023

14. ביום 15.10.2023 יצאה מאת נשיא המכללה הודעה שכותרתה: "הודעה על השעייתך לאלתר מעבודתך במכללה ועד לתום בירור העניין".
15. במסגרת אותו מכתב, לאחר הצגת אירועי יום 7.10.2023 בתמצית, כתב הנשיא כי "בסוף השבוע האחרון הועברה אליי ידיעה" לפיה התובעת פרסמה "דברי שבח והלל למחבלים ולמעשיהם המזוויעים"
16. בהמשך מכתב ההשעיה, מצוטטים פרסומים המיוחסים לתובעת מבלי לציין תאריכים. כך למשל, מצוטטים הדברים הבאים:

"עזה לא תהיה ככה. לא תשתטח אפילו אם כל מטוסי העולם ינסו לשטח אותה!!"

"פלסטינים יקרים, לא טאליבן ולא בטיח יכול לעזור לכם. רק יביא לעוד ועוד פשעי מלחמה כלפיכם."

"עזה לא תשתטח!! חמאס וג'יהאד לא יפסיקו להתנגד בכל דרך ששכל יכול להביא כמו כל עם. כי לא היה להם חלופה לחיים הקשים שיש להם, כמו העם האוקראיני שכולם מזדהים איתו."   

17. עוד נכתב שהתובעת כינתה את חיילי צה"ל "רוצחים", "צבא הטרור הישראלי" ועוד.
18. בנוסף הוזכר פרסום של התובעת מחודש אוגוסט 2023, במסגרתו היא צירפה (לגישת המכללה) לבבות ומילות עידוד למעשיו של מחבל שדרס למוות חייל ופצע שלושה אנשים נוספים.
19. לאחר כל אלה, נכתבו הדברים הבאים:

"8. ככל והמיוחס לך נכון ככל ואת העלית ופרסמת את דברי הרשע הללו לטובת מחבלים, חיות האדם, שעה שחברייך לעבודה במכללה נלחמים כנגד אותם מחבלים ושעה שעמנו מדמם, הינה בגדר התנהגות שהמכללה לא תוכל לעבור עליה לסדר היום ומחובתה לדאוג שאנשים מסוג זה שיכולים לעודד פעולות טרור רצחניות לא ישהו בקרבה.

9. לכן, עד לתום הבירור והשימוע שייערכו בעניינך, אני מודיעך על השעייתך לאלתר ולתקופה 30 ימים כעובדת וכמרצה במכללת קיי..."

הודעת הדוא"ל של התובעת למזכירת הנשיא מיום 15.10.2023

20. מכתב ההשעיה נשלח לתובעת בדוא"ל באמצעות מזכירתו של הנשיא, והיא התבקשה לאשר קבלתו. באותו יום, 15.10.2023, בשעה 15:17, התובעת השיבה למכתב ההשעיה. וכך כתבה, בין היתר:

"שלום נורית,

כן קיבלתי. תודה לך.

לא יכולתי לקרוא יותר מ5 שורות כי ראיתי אטימת עיניים שלא מתאימה לפרופ' רטנר, שאני מכבדת מאוד.

הייתי מצפה שהוא קודם כל יברר עם מי ששלחה את הידיעה ועל מה הסתמכה. אולי יש לה בעיה בהבנת הנקרא. או אולי יש לה אינטרס נגדי, אולי היא יודעת אנגלית טוב יותר מעברית?

...

מלחמות רק הפסד לכל הצדדים.

ישראל שהקימה את חמאס כדי לחסל פת"ח פוליטית היא ממשיכה לחזק אותו בכל מלחמה שיוצאת לפועל. רק שלום יחסל חמאס כי לא יהיה לו מה לעשות אח"כ.

מישהו חכם אמר: "אני אשנה את העולם ולא אתן לעולם לשנות אותי."

כי אני צודקת.

תודה לך.

מציעה לפטר אותי בלי בירור.

תשמרו על עצמכם,

וורדה" 

התכתבות הדירקטוריון

21. ביני לביני, ביום 17.10.2023, התקיימה התכתבות בקבוצת הווטסאפ של דירקטוריון המכללה, במסגרתה הוחלט על הקמת "ועדת משמעת וועדת ערעורים לסגל אקדמי". לאור חשיבות הדברים לענייננו, נביא אותם במלואם. וכך כתב יו"ר הדירקטוריון, מר עמוס חרמון:

"חברים שלום, לאחר בדיקות עם היועץ המשפטי בנושא העלאת פוסטים התומכים בשהידים והתייחסות חמורה ביותר בהתייחס לאירועים בעוטף עזה, ולנוכח העובדה שאין בתקנון המכללה הנחיה מפורשת למקרים מסוג זה שלח נשיא המכללה הזמנה לשימוע למרצה. לפני מספר שעות הודיעה המרצה שאינה מוכנה לתהליך השימוע ומבקשת את פיטוריה (מתקיים עכשיו). על מנת שיהיה למכללה נוהל מסודר בנושא, להלן נוסח היועץ המשפטי שאבקש מכם לאשרו:

בהמשך לפוסטים שהועלו על ידי המרצה וורדה סעדה בהם היא תומכת בפעולתם של מחבלים וארגוני טרור והחמאס ומגנה את פעילות חיילי צה"ל: מסמיך דירקטוריון המכללה את נשיא המכללה פרופסור אריה רטנר להקים ועדת משמעת וועדת ערעורים לסגל אקדמי כמקובל במוסדות להשכלה גבוהה לצורך קיום שימוע לפני פיטורין למרצה וורדה סעדה וקבלת החלטה בדבר המשך או הפסקת העסקתה כחברת סגל במכללה.

אודה לאישורכם."

22. לאחר שחברי הדירקטוריון אישרו את הנוסח בזה אחר זה, הוסיף יו"ר הדירקטוריון את ההבהרה הבאה:

"חברים, תודה. במקביל לפיטוריה של המרצה והגשת תלונה במשטרה הנוהל הרשמי לא יתייחס למרצה הספציפית אלא נהל כללי למקרים מסוג זה."    

מכתב הפיטורים מיום 18.10.2023

23. ביום 18.10.2023 נשלח לתובעת מכתב מאת נשיא המכללה ולפיו, לאור הודעתה לפיה היא מוותרת על זכות הטיעון ומסכימה לסיום העסקתה, "המכללה מאשרת הסכמתך ומודיעה על פיטורייך לאלתר".

הודעת התובעת כי היא עומדת על קיום שימוע:

24. באותו יום בו נשלח מכתב הפיטורים, בשעה 13:34, שלחה התובעת לנשיא המכללה הבהרה, כדלקמן:

"אני כתבתי את המכתב כמענה לנורית ברגע של סערת רגשות ממכתב שהרגשתי בו בזיון רב לאישיותי כמרצה ומדריכה במשך 28 שנים בלי להתייחס לי כבן אדם בעל רגשות. את זה רואים במכתב שהוא לא מכתב רשמי. אני עומדת על זכותי לפי החוק, לשימוע והסברת עמדתי וטיהור שמי." 

מכתב הזימון לשימוע

25. לאור בקשתה האמורה של התובעת, עוד באותו יום, יום 18.10.2023, נשלח לתובעת מכתב מאת נשיא המכללה, שכותרתו: "הזמנתך לשימוע טרם המשך השעייתך ותחילת תהליכים לשם הרחקתך לצמיתות כמרצה במכללה."
26. המכתב מפנה לפרסומים שהובאו במכתב ההודעה על השעיה. אשר למעשים המיוחסים לתובעת, נכתב כי "ההתנהגות והמעשים המיוחסים לך הם בגדר התנהגות שאינה הולמת מרצה במכללה (או כל מוסד אקדמאי בישראל), מי שאמונה על הכשרת מורי העתיד בישראל ובכלל כל אדם הומני שהמכללה לא תוכל לעבור על התנהגות מעין זו לסדר היום."
27. עוד נכתב כי השימוע יתבצע בפני נשיא המכללה והיועץ המשפטי, "וכן ועדת האתיקה של המכללה".
28. באשר לאופן קיומו של השימוע, נכתב כי בשל המצב הביטחוני, השימוע יתקיים בהיוועדות חזותית, תוך שצורף קישור.
29. השימוע נקבע ליום 26.10.2023. התובעת אישרה את השתתפותה.

השימוע

30. השימוע התקיים כמתוכנן ביום 26.10.2023, בהיוועדות חזותית.
31. יום קודם לשימוע, ביום 25.10.2023, העבירה התובעת למכללה התייחסות כתובה מאת באת כוחה וכן שורת מכתבי תמיכה מאנשי אקדמיה ומחבריה של התובעת לארגונים בהם היא חברה.
32. בשימוע נכחו התובעת עצמה ובאת כוחה, ומטעמה של המכללה נכחו נשיא המכללה, מנכ"ל המכללה והיועץ המשפטי.
33. אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נערך פרוטוקול של השימוע. התובעת הקליטה את השימוע ותמללה את הדברים והנתבעת אינה חולקת על תוכנם.
34. במהלך השימוע, הן התובעת ובן באת כוחה דיברו ארוכות. הן הבהירו את השקפת עולמה של התובעת כפעילה בארגוני שלום וסיפקו הסברים לחלק מהפרסומים שעלו במכתב ההשעיה. כך למשל, באשר ללבבות השבורים והלב החום שהתובעת פרסמה כתגובה לפרסום על אודות מחבל שדרס למוות חייל ופצע שלושה אנשים נוספים, היא אמרה את הדברים הבאים:

"מאיר ברוכין, שאני גם שכחתי את כל הפוסט הזה, הוא נתן הסבר פסיכולוגי וחברתי וחינוכי למה בן אדם מתוסכל יכול להגיע, למקרים שהוא יכול לפגוע באנשים חפים מפשע. אז אני הבעתי צער למה יש אנשים כאלו בעצם"

35. בנוגע ללב בצבע חום, התובעת אמרה: "הלב wooden הלב החום שהוא מייצג לב שהוא נקפא כאילו".
36. ב"כ התובעת שאלה את היועץ המשפטי למכללה מכוח איזה סעיף נשקלים פיטוריה של התובעת, והאחרון השיב:

"תכלס אין סעיף ספציפי. אין תקנון משמעת שקובע בזמן מלחמה מה מותר ומה אסור. יש כללי התנהגות בסיסיים בקרב עם, בקרב קהילה, בקרב מוסד, בקרב המכללה, ואלה הכללים הבסיסיים שהפעלנו!"

37. לדברים אלה השיבה התובעת:

"אני, אני רוצה קודם כל לדחות האמירה שאני תמכתי בטרור או תמכתי בצד שני. אני תמכתי בשני העמים החפים מפשע. אני לא תומכת באף צד שעושה אלימות."

38. בהמשך השימוע, התובעת נשאלה על ידי מנכ"ל המכללה האם היא מגדירה את החמאס כארגון טרור. התובעת השיבה:

"קודם כל אני לא בעמדת להגדיר או לא להגדיר. הם עושים את מה שהם עושים ואני יש לי מה להגיד עליהם, אבל לא במסגרת הזו! ויש לי מה להגיד על הצבא הישראלי אבל לא במסגרת זו!"

החלטת הפיטורים  

39. ביום 29.10.2023 נחתמה החלטת המכללה בדבר פיטוריה של התובעת.
40. בפתחו של המכתב נכתב כי:

"השימוע התקיים בעקבות תלונות רבות שהגיעו הן מקרב חברי סגל אקדמי והן מקרב סטודנטים על כי מרגע פרוץ מלחמת חרבות ברזל בשבת 7.10.23 פרסמה ד"ר וורדה ברשתות חברתיות אליהן היא מחוברת, קריאות המעודדות את ארגון הטרור חמאס, במקביל לקריאות המגנות ומכנות במלים קשות את פעולת לוחמי צה"ל ומפקדיו להגן על מדינת ישראל ולהבטיח את שלומה."

41. המכתב מפרט בקצרה את השתלשלות העניינים עד למעמד השימוע עצמו, לרבות את דבר התפטרותה של התובעת וחזרתה בה מההתפטרות (לגישת המכללה).
42. עוד מפורט כי במהלך השימוע, ב"כ התובעת נתנה "פרשנות 'רכה' לדברים הקשים שנכתבו או שותפו ע"י ד"ר סעדה וכן ניתן הסבר ביחס לנסיבות כתיבת או שיתוף הפוסטים הקשים כמו למשל 'סערת רוחות' או שהות בלב ים בהפלגה ברגע שיתוף או כתיבת פוסטים."
43. המכללה עמדה על כך ש"לא התרשמנו שיש חזרה או חרטה מהדברים הקשים שפורסמו", ושעל אף שהתובעת מצאה לנכון למחוק חלק מהפוסטים, הדבר נעשה "בלא שנתנה לעצם המחיקה כל ביטוי בדבריה בפני הוועדה או בפרסום אחר"
44. המכללה ציטטה פרסום של התובעת בו נכתב: "הפלסטינים גם רוצים שלום. הם עשוקים ואדם עשוק רוצה נקמה, וירקוד על הדם...". המכללה ציינה שמדובר ב"קריאות עידוד ותמיכה למחבלי החמאס ושולחיו, וגינוי חריף של חיילי צה"ל".
45. עוד מתואר במכתב כי התובעת סירבה במהלך השימוע להשיב לשאלה האם היא מגדירה את חמאס כארגון טרור, וכי על אף היותה "פעילת שלום" ו"שגרירת שלום בינלאומית" (המרכאות במקור), היא לא מצאה לנכון לגנות את טבח יום ה- 7.10.23. זאת, בניגוד לבאת כוחה, שבפתח ישיבת השימוע אמרה מילות נחמה וצער על אירועי אותו יום.
46. לסיכום הדברים, נכתב במכתב הפיטורים כך:

"המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי מכשירה מורים ואנשי חינוך בישראל. לא יעלה על הדעת שאישה כדוגמת ד"ר ורדה תעסוק בנושאים חינוכיים ובוודאי שלא יעלה על הדעת שזו תמשיך לחנך את דורות המחנכים הבאים. העובדה שלצדה של ד"ר ורדה יש מליצי יושר אינה משנה כלל ועיקר מחומרת ההתנהגות של ד"ר ורדה ועידוד הטרור על ידה. אין מדובר במקרה גבולי שאנו נאלצנו להתחבט בו. מדובר בתמיכה ממשית במעשי טרור ובאויבי ישראל ולפיכך, משקלם של אותם מליצי יושר, בטל בששים."  

47. המכתב מסתיים בהחלטה: "אנו מחליטים פה אחד על הרחקת המרצה ד"ר וורדה סעדה לצמיתות מהמכללה והותרת פיטוריה על כנם."  
48. המכתב נחתם על ידי נשיא המכללה, המנכ"ל והיועץ המשפטי, קרי, על ידי הגורמים שניהלו את השימוע מטעמה של המכללה.

• תמצית טענות הצדדים

ג.1. תמצית טענות התובעת

49. התובעת טוענת שהנתבעת היא גוף דו מהותי. היא פועלת על פי רגולציה ציבורית של המועצה להשכלה גבוהה, מקבלת מימון ממשרד החינוך וממלאת תפקיד ציבורי מובהק. על כן היא מחויבת לכללים ולעקרונות של המשפט הציבורי.
50. התובעת עבדה במכללה למעלה מ- 28 שנים. היא פעילת שלום בארץ ובעולם.
51. בנתבעת חלות פרוצדורות שהן תקנון האתיקה ונהלי הנתבעת. חרף זאת, המכללה דרסה ברגל גסה את התקנון והתעלמה כליל מהוראותיו. ועדת האתיקה היא שהייתה מוסמכת לטפל בתלונה שהתקבלה נגד התובעת.
52. גם בזימון לשימוע נכתב שהשימוע יתקיים בפני ועדת האתיקה, אך הנשיא בחקירתו חזר בו מגרסה זו וטען שלא הצליח לכנס את ועדת האתיקה. סעיף 5 לתקנון האתיקה מתאים לבירור התלונה נגד התובעת ואף מטעם זה טענת המכללה נטענת בחוסר תום לב.
53. נציג הוועד דרש מהנשיא להשתתף בשימוע שנערך לתובעת אך סורב. בחקירתו, הנשיא טען שלא היה אז ועד עובדים. ועד המרצים קיים במכללה שנים רבות וניסיון הנשיא להתכחש לכך מקומם במיוחד.
54. כיוון שהמכללה לא פעלה בהליך הנכון בהשעייתה ובפיטוריה של התובעת, פיטוריה אינם משתכללים והם בטלים.
55. בהליך שנקטה הנתבעת נפלו גם פגמים חמורים ורבים. כך, התלונה שהתקבלה הוסתרה מהתובעת בניגוד לתקנון האתיקה ולכל דין; התובעת הושעתה על ידי הנשיא, בהתייעצות עם היועץ המשפטי, מיד למחרת סוף השבוע בו הגיעה אליו התלונה. השעיית בזק זו מעידה על רצונו של הנשיא להרחיק את התובעת מהמכללה, ומהר; הנשיא לא שקל לערוך בירור עם התובעת טרם השעייתה וטרם שנתן הנחיה להגיש תלונה למשטרה נגד עובדת כה ותיקה; השעיית התובעת נעשתה ללא מקור חוקי; השעיית התובעת נערכה ללא אזהרה ומבלי שהנתבעת פרסמה כללי התנהגות של אנשי סגל בזמן מלחמה; מכתב ההשעיה נכתב בחופזה רבה, תוך ליקוט וחיבור של ציטוטים מפרסומי התובעת בפייסבוק הפרטי שלה, ללא ציון תאריך פרסומם ולמה הם מתייחסים.
56. לפי גילוי הדעת שנכתב על ידי מומחים לדיני עבודה (נספח 14 לכתב התביעה), כשמתעורר חשד לביטוי החורג מגדר הלגיטימיות יש לערוך בירור בזהירות ולהימנע מפרשנות מחמירה, תוך שימת לב לזכויות העובד. הנשיא נקט בגישה הפוכה.
57. במכתב ההשעיה נכתב במפורש שההזמנה לשימוע תישלח בהמשך ובנפרד. על אף זאת, במכתב הפיטורים נכתב שהתובעת ויתרה על זכות השימוע וזאת לאחר שהתובעת שלחה הודעת דוא"ל למזכירת הנשיא ביום 15.10.2023. אלא שהזימון לשימוע נשלח למחרת, ביום 16.10.2023. לכן טענת המכללה שהתובעת ויתרה על השימוע נטענת בחוסר תום לב.
58. במכתב הזימון לשימוע מיום 19.10.2023 לא הוזכרה עילת שימוע מוגדרת או סעיפי תקנון/ נוהל/ חוק עליהם עברה התובעת; התלונה וזהות המתלוננת לא נמסרו לתובעת וזוהי פגיעה בזכות הטיעון.
59. במכתב השימוע נכתב כי התובעת תומכת בחמאס ובמעשיו בשבת השחורה. מכאן שפיטוריה של התובעת נעשו בגין פרסומיה הפוליטיים, מחוץ לכותלי המכללה, בהם היא ביטאה את השקפתה. פיטורים אלה מנוגדים לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988, לסעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח – 1958 ולחופש הביטוי, שזכה למעמד של זכות יסוד חוקתית הנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
60. ב"כ התובעת התייחסה בשימוע רק לשלושת הפוסטים שצוטטו במכתב ההשעיה. יום לפני השימוע, התובעת שלחה לנתבעת טיעונים כתובים שמתייחסים לכך והנתבעת לא טרחה להודיע שהדבר לא מקובל עליה. היא בחרה להפתיע את התובעת והעלתה בשימוע פוסטים נוספים.
61. השימוע נערך בפני "ועדת המשמעת לשעת חירום לדיון בענייני חברי סגל אקדמי". זוהי ועדה שלא הייתה מוכרת לתובעת, ורק בדיעבד היא גילתה שמדובר בוועדה ש"נתפרה" במיוחד כדי לפטרה, על מנת לעקוף את התקנון ואת הנהלים ולאפשר פיטורי בזק.
62. המידע שנמסר לחברי הדירקטוריון בבואם לאשר את הקמת הוועדה הוא שגוי ושקרי; לחברי הדירקטוריון לא היה כל שיקול דעת כשאישרו את הצעת ההחלטה. אף לא נערך דיון כלשהו בין חברי הדירקטוריון. זוהי הפרת חובת האמונים מכוח חוק החברות, התשנ"ט – 1999.
63. הנתבעת לא הקשיבה לתובעת בשימוע, לא שקלה את טענותיה ולא האמינה לה כשהסבירה שמדובר בהבעת צער ולא בתמיכה במחבלים. מרבית השימוע נערך כחקירה, כשבסופה ניתנה זכות טיעון לנשיא, על חשבון זמנה של התובעת.
64. הנתבעת לא התייחסה ל- 28 שנות עבודתה של התובעת ולגילה המתקדם; הנתבעת לא התייחסה ברצינות הראויה למכתבים שקיבלה מקולגות של התובעת ומפעילי שלום.
65. המכללה לא ערכה פרוטוקול שימוע כנדרש ואף לא שלחה לתובעת את הקלטת ישיבת השימוע, שנערך ב"זום". העובדה שהתובעת הקליטה ותמללה את השימוע אינה מפחיתה מחומרת התנהלותה של הנתבעת. זהו פגם מהותי.
66. דברי הנשיא בסוף השימוע מעידים שהוא חש פגוע כציוני וכלוחם ושהחלטתו התקבלה עוד לפני השימוע והייתה החלטה רגשית ומהבטן. גם בהודעת הווטסאפ של יו"ר הדירקטוריון מיום 17.10.2023 כבר נקבע שהתובעת תומכת בארגוני טרור. כך נקבע גם במענה של המכללה לפונים אליה (מוצג נ/5). מכאן, שלא היה לתובעת כל סיכוי לשכנע בטיעוניה. כל זאת, בניגוד לדין.
67. טענת הנתבעת לנזק לתדמיתה באה לעולם לראשונה בתצהירי הנתבעת. טענה זו אינה נכונה שכן התובעת הקפידה הקפדה יתרה על הפרדה מלאה בין פרסומיה ברשתות החברתיות לבין מקום עבודתה ומעולם לא פרסמה היכן היא עובדת.
68. התובעת טוענת לאפליה על רקע לאום, בהיותה ערבייה, וזאת לאור הגילויים החדשים מדיון ההוכחות, במהלכו התגלה שלא ננקטו צעדים נגד חברי סגל יהודים שפרסמו דעות דומות לאלה של התובעת ואף קיצוניות יותר.
69. כאמור לעיל, במסגרת סיכומיה התובעת הפחיתה את סכום התביעה והעמידה אותו על 674,353 ₪.

ג.2. תמצית טענות הנתבעת    

70. התובעת השתהתה במשך כשנה לאחר פיטוריה לשם הגשת תביעתה בתקווה שהזיכרון והתחושות בקשר לאירועי יום הטבח ובהמשך לאמירותיה הקשות של התובעת, עוצמתן והנסיבות בהן נאמרו, יוקהה בחלוף הזמן, והכל בעזות מצח ומתוך בצע כסף.
71. העדים מטעמה של התובעת אישרו שלא כתבו את הפוסטים יחד עמה, לא נכחו עמה בעת כתיבת הפוסטים וממילא התובעת לא התייעצה עמם. לכן העדויות אינן רלוונטיות.
72. התובעת אינה פעילת שלום ומעולם לא הייתה כזו. התובעת היא תומכת טרור בחסות של פעילת שלום ומעשיה ופרסומיה יעידו על כך.
73. התובעת עבדה במכללה משך כ- 29 שנים, כך שהיא זוהתה יחד עם המכללה. התובעת אף הצהירה לגבי פועלה ותרומתה למכללה. לכן טענותיה כי פרסומיה הם "פרטיים" הן מלאכותיות ומיתממות. התובעת היא בעלת דף פייסבוק שבו למעלה מ- 11,000 חברים. אין מדובר ב"אתר פרטי", אלא בבמה להוצאת משנתה של התובעת בתהודה עצומה. את הנזק התדמיתי למכללה יש לבחון בהתאם.
74. פרסומיה של התובעת שקדמו ליום 7.10.2023 לא התגלו להנהלת הנתבעת, ובלא התלונות שהתקבלו ביום הטבח, המכללה לא הייתה מודעת אף לפרסומיה המתייחסים ליום הטבח ולאלו שבאו לאחריהם. המכללה אינה מנהלת מעקב אחר התבטאויות המרצים ומטפחת, מעודדת ותומכת בחופש הביטוי.
75. יש להישיר מבט לעיקרי הדברים ולפרסומי התובעת לגופם, ולא לגורמים שהביאו את המידע לידיעת המכללה.
76. גם אם הרכב בית הדין היה מקבל החלטה אחרת מזו של ועדת הפיטורים, עדיין אין זה אומר שבית הדין אמור או צריך להתערב בהחלטת המעסיק. המכללה פעלה בתום לב ובאופן שקוף, מתוך דאגה לשמה הטוב של המכללה, לערכיה, לתלמידיה ולעובדיה, לרבות לסגל המרצים.
77. הפרסומים הזדוניים והקשים של התובעת אינם נושא לפרשנות. מדובר בחוסר כבוד ללוחמי צה"ל, להוריהם, לבני משפחתם, להורים שכולים ולחיילים הפצועים שרק הם מאפשרים לתובעת ולמשפחתה להתגורר ולהתפרנס במדינת ישראל. התובעת בכלל פרסומיה לא מצאה לנכון לכתוב מילה אחת נגד ארגון הטרור חמאס.
78. תצהירו ועדותו של ראש המועצה האזורית נווה מדבר (שהינו סא"ל במילואים) חשובים להבנת הנזק שהסבה התובעת למרקם היחסים העדין והחשוב שנשמר כל כך הרבה שנים במכללה.
79. בסמוך ליום הטבח, החלו להגיע שמועות על אודות פרסומיה הזדוניים והמבישים של התובעת. המכללה דנה בדברים באופן טלפוני בשל המלחמה. היועץ המשפטי של המכללה אף נכנס לדף הפייסבוק של התובעת ושם התגלתה התמונה הגדולה. לאחר אותה התייעצות טלפונית, הוחלט על השעייתה של התובעת לאלתר.
80. בתגובתה הראשונית מיום 16.10.2023 התובעת ביקשה לפטר אותה בלי שימוע, בהתרסה ותוך שלא הובעה כל חרטה או נסיגה מדברי ההסתה שפרסמה.
81. ביום 18.10.2023 מסרה המכללה לתובעת מכתב סיום העסקה. בו ביום התובעת חזרה בה ועל כן ביום 19.10.2023 זומנה לשימוע. בזימון קיימת הפנייה לפרסומים המתוארים במכתב ההשעיה וניתנה לתובעת השהות הנדרשת לשם היערכות לישיבת השימוע.
82. ביום 17.10.2023 התכנס טלפונית דירקטוריון המכללה ואישר, בדיון שהתקיים בווטסאפ, הקמת ועדה 'אד הוק' לשם טיפול במקרה. במכללה אין ולא נמצא כל תקנון או כללים הקשורים למקרים של פגיעה בחיילי צה"ל או עידוד מחבלים. אין מדובר בעניין פדגוגי, אקדמי או מנהלי אלא במעשים חריגים, חמורים וקיצוניים.
83. השימוע התקיים בהיוועדות חזותית לאור המצב הביטחוני ששרר בדרום הארץ. לתובעת ולבאת כוחה ניתנה האפשרות לשטוח טענותיה באופן חופשי תוך שדבריה נשמעו בלב פתוח ובנפש חפצה. לא נשמעה כל טענה בדבר טענות נוספות שהיו לתובעת ושמנעו ממנה להעלותן.
84. התובעת חזרה על ה'מנטרה' שהיא לא תומכת טרור, אך מאידך נתנה הסברים קלושים ומתריסים לפרסומיה הקשים נגד חיילי צה"ל. התובעת אף סירבה לאשר כי חמאס הוא ארגון טרור.
85. במהלך השימוע, התובעת עמדה על דבריה, לא התנצלה ולא הסירה פוסטים נכון לאותו מועד. היא סירבה להגדיר את החמאס ארגון טרור, בעוד שאת צה"ל היא מכנה "צבא הטרור הישראלי". על כן, לא עלה בידי התובעת להפיס את דעתם של חברי הוועדה והתקבלה החלטה על סיום העסקתה.
86. ניסיונה של התובעת להיתלות בוותק שלה ובתרומתה אינם אלא זריית חול בעיני בית הדין. כשמרצה בכירה בוחרת בעיצומה של מלחמה לפרסם דברי בלע ותמיכה בטרור לרבבות עוקבים, אין כל נפקות לעברה התעסוקתי.
87. הטענה של התובעת שהנתבעת לא הצביעה עבורה על פוסטים היא ציניות אכזרית. מדובר בפרסומים של התובעת. היא יודעת היכן היללה מחבלים.
88. השעיית התובעת בוצעה בתקופה בה ממילא לא התקיימו לימודים ועל כן לא נגרם לה כל נזק תעסוקתי.
89. טענת התובעת שנדרש תקנון אתיקה כדי לאסור תמיכה בטרור ובטבח המוני היא מקוממת. ישנן נורמות יסוד שאינן דורשות כתב כדי להיות מחייבות.
90. בניגוד לנסיבות בעניין ברוכין, בענייננו התובעת התפטרה בעצמה ולפנים משורת הדין, נערך לה שימוע ולבסוף הוחלט לאשר את התפטרותה. כמו כן, בשונה מעניין ברוכין, בענייננו אין כל חובה חוקית המחייבת סיום העסקה בהליך כזה או אחר. גם בעניין קראוס מדובר בפרסומים בתפוצה פנימית במקום העבודה ובענייננו מדובר בתפוצה כלפי חוץ לרבבות אנשים.
91. התובעת לא הוכיחה כל נזק או הפסד ולא הוכיחה את שיעור ההכנסות שלה מאז פיטוריה. גם השכר הקובע עליו הצהירה אינו מדויק בלשון המעטה.
92. שיעור הפיצוי שנתבע הוא חריג וקיצוני, שכן סיום ההעסקה נעשה עקב התפטרותה היזומה. הרף המקסימלי שניתן יהיה לפסוק בנסיבות אלה הוא 3 חודשי עבודה ותו לאף אשר גם הם מוכחשים.       

ג.3. תמצית טענות התובעת בסיכומי התשובה מטעמה

93. בסיכומי התשובה מטעמה, התובעת חזרה על עיקרי טענותיה וטענה שהנתבעת נמנעת באופן שיטתי מהתמודדות עם ליבת כל המחלוקות.
94. לשיטת הנתבעת, די בהטחת האשמות קיצוניות כדי לתייג את התובעת כ"גורם עוין" ובכך להצדיק את פיטוריה.
95. בניגוד לטענת הנתבעת, פסק הדין בעניין ברוכין רלוונטי מאוד לענייננו.
96. חברי הדירקטוריון התבקשו, בתכתובת ווטסאפ, לאשר את נוסח היועץ המשפטי, המסמיך את הנשיא להקים ועדת משמעת וערעורים "כמקובל במוסדות להשכלה גבוהה" – לא ועדת פיטורים.
97. "הפררוגטיבה הניהולית" אינה מוחלטת ואינה "מילת קסם". בענייננו, הנתבעת חרגה חריגה קיצונית מגבולות הפררוגטיבה הניהולית. בכך מתעצמת חובת הביקורת השיפוטית של בית הדין.
98. הטענה בדבר הסתרת הכנסות נעדרת כל בסיס, מקוממת ומופרכת. בסיכומים, עודכן תחשיב הנזק הממוני בהתאם לנתונים העדכניים במועד ההגשה.
99. בניגוד לטענת הנתבעת, העדים שהעידו מטעם התובעת מעידים על תרומתה האזרחית של התובעת למדינתה, על מחויבותה לדו קיום ולשלום ולפעילותה החברתית והפוליטית רבת השנים.

• דיון והכרעה

ד.1. השיח ברשתות החברתיות והפצת מידע כוזב

100. קשה להפריז בחשיבותן של הרשתות החברתיות, המהוות את "כיכר העיר החדשה", בעיצוב השיח הציבורי, בפרט בתקופות בחירות, חוסר שקט ומלחמה ראו: ליאור וינשטיין וטל מימרן "כשהתותחים רועמים הרשתות החברתיות מסננות? על רגישות תרבותית בעת סינון תכנים" 262-261, מתוך: שנער וקרמניצר "שקט יורים? חופש הביטוי במלחמה 67, 69 (אדם שנער ומרדכי קרמניצר עורכים 2026 (להלן גם: "ויינשטיין ומימרן").
101. בשל השפעתן הניכרת על השיח הציבורי, אין זה מפתיע שהרשתות החברתיות הפכו למקור מידע ולתחליף לתקשורת הממוסדת. בהתאם, סקר שבחן את הרגלי הצריכה והאמון בתקשורת וברשתות החברתיות, מצא כי Facebook היא הרשת החברתית השכיחה ביותר לצריכת חדשות

ראו: המכון הישראלי לדמוקרטיה "דוח צריכת תקשורת ורשתות חברתיות בישראל" (הודעה לעיתונות 1.5.2024).

102. הרשתות החברתיות משפיעות על השקפת העולם החברתית, התרבותית והפוליטית של המשתמשים בהן. כך, מן הצד האחד, הן מרחיבות ומעצימות את שוק הדעות, ואולם מנגד יש לשיח ברשתות צד אפל ואלים. זאת, בין השאר, בשל המבנה הארכיטקטוני של הרשת, המאפשר דיאלוג מבלי "לפגוש" את האדם שבצד האחר (וינשטיין ומימרן, בעמ' 262).
103. על כן, השיח ברשתות החברתיות כולל גם תופעות של מידע שקרי, אמירות גזעניות ואף הסתה לאלימות (שם). הדברים מתחדדים במיוחד לנוכח משמעותו ותפוצתו של מידע שקרי ברשת. כך, במחקר אמפירי שנערך בשנת 2018, ואשר בחן את דפוסי התפשטות של שמועות וידיעות אמתיות, שקריות ומעורבות, ברשת ה-twitter, נמצא כי המידע השקרי אינו "רק" נוכח ברשתות החברתיות, אלא מתפשט באופן שיטתי מהר יותר, עמוק יותר ורחב יותר ממידע אמיתי (Soroush Vosoughi, Deb Roy & Sinan Aral, The Spread of True and False News Online, 359 Science 1146 (2018).
104. לפי אותו מחקר, המידע השקרי מתפשט לא משום יתרונות מבניים או אישיים של מפיציו (כגון מספר העוקבים או היקף פעילותם בפלטפורמה). במקום זאת, החוקרים מצאו כי מידע שקרי הוא חדש יותר, מעורר יותר תגובות של הפתעה וגועל, וכי מידע חדש נוטה להיות משותף מחדש בתדירות גבוהה יותר (שם).
105. מחקר נוסף בחן את הקשר בין המאפיינים האישיים של הפרט (למשל, גיל, השכלה, שיוך מפלגתי) לשיתוף "חדשות כוזבות" ברשת ה-Facebook (Andrew Guess, Jonathan Nagler & Joshua Tucker, Less than You Think: Prevalence and Predictors of Fake News Dissemination on Facebook, 5(1) Advances, 4586 (2019) https://www.science.org/doi/10.1126/sciadv.aau4586).
106. על פי הממצאים, אמריקאים מבוגרים יותר – ובייחוד בני 65 ומעלה – נטו יותר לשתף חדשות כוזבות ברשת ה-Facebook.
107. גם במחקר עדכני יותר נמצא שככל שהגיל עולה, כך גדלה הנטייה לשתף מידע כוזב ברשתות החברתיות.

(Guilherme A. Ramos & Leaf V.an Boven, The Age of Misinformation: Older People Exhibit Greater Partisan Bias in Sharing and Evaluating (Mis) Information Accuracy, Journalof Experimental Psychology: Gen. 197 155(1), 2026).

108. באותו מחקר נטען כי הקשר בין גיל לבין שיתוף מידע פוליטי כוזב נעוץ בכך שככל שהגיל עולה, גוברת ההטיה המפלגתית. בהתאם, מבוגרים נוטים יותר מצעירים לשתף, ואף להעריך כאמין, מידע התואם את זהותם הפוליטית, בין אם מדובר במידע אמיתי ובין אם במידע כוזב, לעומת מידע שאינו תואם זהות זו.
109. נמצאנו למדים, אפוא, כי הרשתות החברתיות מספקות מידע זמין ומגוון, תוך מתן אפשרות לריבוי דעות ורעיונות. אלא שאליה וקוץ בה: ריבוי הקולות וההצפה במידע מביאות לא פעם לרידוד השיח, תוך מתן יתרון מובנה למידע שאינו משקף את המציאות כהווייתה. במאמרם, ויינשטיין ומימרן עומדים על קושי זה, המתחדד בזמני משבר ומלחמה.
110. הצעתם היא, אפוא, ראשית, לגלות הבנה של ההקשר החברתי, התרבותי וההיסטורי של ביטוי או פרסום ברשתות החברתיות. הבנה זו היא חיונית לסינון תכנים פוגעניים, אשר מהווה מלאכה מורכבת. לטענתם:

"היעדר הבנה של הרקע – עלול להוביל לדחיקה של ביטויים תרבותיים לגיטימיים מהשיח. בסינון תכנים בזמן מלחמות חשוב במיוחד להקפיד על מדיניות שלא תוביל לדחיקה של קולות מהשיח בכלל, ושל קולות המגיעים מקהילות הנפגעות במיוחד מהסכסוך."

שם, בעמוד 268.

111. לגישת וינשטיין ומימרן, רגישות תרבותית יכולה לייעל את סינון התכנים ולהשפיע לחיוב על חוויית הביטוי של משתמשים בפלטפורמה, אגב האיזון בין הצורך להסיר תכנים מזיקים, אלימים ומסיתים, לבין הרצון שלא לצמצם את גבולות חופש הביטוי בפלטפורמה ככל הניתן. כך ניתן לפתח שיח רשתי מכיל יותר, שאינו מדיר קולות חברתיים מגוונים בשל היעדר הבנה תרבותית (שם, עמוד 271).
112. מהלכה למעשה: הדברים המובאים לעיל, שפורסמו במאמרים ובמחקרים אקדמיים, ניתנים ליישום פרקטי בענייננו. כך, נראה כי במקרה דנן, היה מקום לגילוי של יתר רגישות מצדה של התובעת להשלכות שעלולות להיות למצער לחלק מפרסומיה. בצד זאת, אף היה מקום ליתר הבנה ורגישות תרבותית מצדה של המכללה לדעותיה של התובעת, שאף אם אינן משקפות את הלך הרוח הציבורי ואף אם מקוממות בחלקן, מהוות דעות לגיטימיות החוסות בצלו של חופש הביטוי בכלל, וחופש הביטוי באקדמיה בפרט. על כך מיד בפרק הבא.

ד.2. חופש הביטוי בזמן מלחמה   

113. אין משטר דמוקרטי בלא חופש ביטוי. כדי "להפעיל" את הדמוקרטיה, אנו זקוקים למידע. המידע – לרבות עובדות, דעות ופרשנויות – הוא חיוני כדי לאפשר לנו לגבש עמדה מושכלת בענייני היום. לכן, מניעה, צמצום והגברת השליטה על נגישות למידע, פוגעת ביכולת האזרחים לגבש דעה מושכלת (אדם שנער "המתקפה האפיסטמית על חופש הביטוי במלחמת חרבות ברזל" מתוך: "שקט יורים? חופש הביטוי במלחמה" 67, 69 (אדם שנער ומרדכי קרמניצר עורכים 2026)) (להלן: "שנער").
114. בבסיס ההצדקה לחופש הביטוי עומדים שלושה טעמים: חשיפת האמת, הבטחת המשטר הדמוקרטי והגשמתו העצמית של האדם (לסקירה רחבה של טעמים אלו, ראו: אהרן ברק, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, כרך ב – הזכות לכבוד האדם 971-962 (מסדרת פירוש לחוקי היסוד, יצחק זמיר עורך 2023)).
115. עם זאת, כידוע, הזכות לחופש ביטוי אינה מוחלטת, אלא זכות יחסית (ברק, שם, בעמ' 1005, ובמיוחד ההפניות בה"ש 415). בהתאם, ניתן לפגוע בזכות לחופש הביטוי – ולעיתים אף חובה לפגוע בה – אם הפגיעה מקיימת את תנאי פסקת ההגבלה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כך שהפגיעה נעשתה לתכלית ראויה ואינה עולה על הנדרש (שם, בעמ' 1006; שנער, בעמ' 65).
116. זמני מלחמה וחירום הם כר פורה לפגיעה בזכויות בכלל ובחופש הביטוי בפרט. זמנים אלו טומנים בחובם "ציפוף שורות" ודרישה לאחדות חברתית ואחידות מחשבתית. ככל שהאיום גדול, גדלה הנכונות של החברה להטיל מגבלות החורגות מהמקובל בזמני השגרה (שנער, בעמ' 67).
117. לכן, הגבלת חופש הביטוי במלחמה מובילה לכך שביטויים מסוימים מתקשים לחדור לשיח הציבורי, וכך מצומצם בסיס הידע שעליו האזרחים נשענים ומתבססים. משכך, יש לראות בפגיעות בחופש הביטוי במלחמה לא רק מגבלות על הדוברים, אלא מתקפה אפיסטמית על "הזכות לדעת". מתקפה זו פוגעת בחופש הביטוי והמחאה, מובילה לשוויון נפש נוכח עוולות, מסירה את הבקרה האזרחית על מעשים שאין לעשותם ואף עלולה לעודדם בהיעדרה של "עין בוחנת" (שנער, בעמ' 66).

ד.3. חופש הביטוי, חופש אקדמי ומה שביניהם    

118. החופש האקדמי הוכר בישראל כזכות הלכתית. עמד על כך השופט טירקל בעניין אלבה:

"חופש זה ראוי, לדעתי, להגנה אף יותר מחופש הביטוי. החופש האקדמי כולל בחובו את חופש היצירה, חופש המחקר וחופש ההוראה על נגזרותיהם [...] לדעתי אין לראות את החופש האקדמי כאילו הוא נגזר מחופש הביטוי, ויש לראות בו חירות העומדת בפני עצמה. אף שהשניים שוכנים זה בצד זה ואף חופפים בחלקם, אין הם זהים זה לזה. ביטוי שחופש הביטוי אינו מגן עליו, עשוי לחסות, תחת כנפיו של החופש האקדמי".

(ע"פ 2831/95 הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל, נ(5) 221, פסקאות 10-9 לפסק דינו של השופט טירקל (1996); כן ראו: ברק, הזכות לכבוד האדם, 996-995).

119. ודוקו: החופש האקדמי הוא חופש רחב ביותר. הוא מבטיח "מרחב מוגן" להבעת דעות של אנשי אקדמיה, מבטא את המעמד המיוחד של האקדמיה ואנשיה, ואת תרומתם לקיום מגוון דעות – לרבות דעות חריגות ומתסיסות (אמנון רובינשטיין "חופש הביטוי האקדמי" משפט ועסקים יג 11, 58-57 (2010)) (להלן: "רובינשטיין").
120. לדעת חיים גנז, ההכרה בחופש הביטוי האקדמי נעוצה בטיעון המוסדי-שלילי – היעדר צידוקים ענייניים להגבלת חופש הביטוי בקרב אנשי אקדמיה, להבדיל למשל ממשרתי צבא ושירות המדינה; הטיעון המוסדי-חיובי – תפקידה הייחודי של האקדמיה בחברה הדמוקרטית; ולבסוף טיעון הכישורים האישיים – חשיבתו השיטתית וכושרו הביקורתי של איש האקדמיה, ותרומתם לדיון הפוליטי (רובינשטיין, שם, בעמ' 19).
121. על פי רובינשטיין, הרחבת תחולתו של חופש הביטוי האקדמי מתחדדת דווקא במדינות כישראל, השרויות במצבי מלחמה, טרור או מתח לאומי, ומכאן תפקידה של האקדמיה לערער מוסכמות, ולהעלות רעיונות חדשניים וחריגים, ולא להיות חלק מהקונצנזוס הלאומי (שם, בעמ' 20).
122. רובינשטיין מדגיש כי הנימוקים לעיל מצדיקים הכרה בחופש הביטוי האקדמי גם מחוץ לפעילות הרגילה באוניברסיטה, ואף בחופש להביע דעה פוליטית או חברתית שאינה בתחום מומחיותו של איש האקדמיה. עם זאת, מדגיש רובינשטיין: "איש האקדמיה המתבטא מחוץ לאקדמיה חשוף לביקורת נגדית ולהתקפות מילוליות כמו כל מתמודד בשוק הדעות, ואין לו חסינות מפני ביקורת נגדית" (שם).
123. בהמשך לכך מציין רובינשטיין, כי החופש האקדמי אין פירושו היתר כללי לפעול נגד המעסיק. כך, למשל, פנייה של מרצה לתורמים בחוץ-לארץ שיפסיקו את תרומתם לאוניברסיטה אינה נופלת במסגרת חירותו של העובד. לדעת רובינשטיין, אפילו אם הסכם ההעסקה אינו כולל הוראה מפורשת בעניין זה, משתמע מעצם טבעו איסור פעולה נגד המעסיק. בד בבד, מדגיש רובינשטיין, "יש להבחין בין פעולה הגורמת נזק למעביד – בין על-ידי פנייה לתורמים, בין על-ידי קריאה לחרם על המעביד – לבין השמעת דעה פוליטית, חריגה ככל שתהיה" (שם, בעמ' 38).
124. אף לדעתו של החוקר אסף הראל, מוסד אקדמי המעלה על נס את חופש הביטוי, נדרש לנהוג בסובלנות כלפי דעות והשקפות פוליטיות של מרציו – ובפרט אם המרצה אינו מנצל את הבמה האקדמית להפצתה, וההתבטאות נעשתה במרחב ציבורי המקדם את חופש הביטוי (אסף הראל גופים ונושאי משרה דו-מהותיים 593 (2019)).
125. לטובת הדיון, הראל מציין את פרשת התבטאותו של הרב יגאל לוינשטיין, מראשי המכינה הקדם צבאית בעלי, נגד שירות נשים בצה"ל ונגד חברי הקהילה הגאה. בתגובה להתבטאותו, דרש שר הביטחון את התפטרותו של הרב לוינשטיין ואף איים בשלילת ההכרה והתקציבים לישיבה ולמכינה (שם). לדעת הראל, תוכן דברי הרב לוינשטיין, אף שאינם ערבים לכל אוזן, אינם חותרים תחת ליבת הפעילות הציבורית של המוסד בו הוא עומד. צבא ההגנה לישראל, המסבסד את המכינה בעלי, יכול לספוג גם אמירות שאינן ערבות לאוזן הציבורית – ובלבד שאינן חותרות תחת פעילותה הציבורית של המכינה ושיתוף הפעולה בינה ובין המדינה. ביטוי החותר תחת יסודות אלה היה יכול להיעשות, למשל, לו הרב לוינשטיין היה קורא באופן גורף לתלמידיו שלא להתגייס לצה"ל (הראל, שם, ובמיוחד ה"ש 66).
126. הדברים המובאים לעיל זכו ליישום גם בעולמנו, עולם משפט העבודה. כך, במהלך מלחמת "חרבות ברזל", בעקבות מקרי פיטורים ואיום בפיטורים הנוגעים להתבטאויות ברשתות החברתיות, מומחיות ומומחים לדיני עבודה ממוסדות אקדמיים בישראל פרסמו גילוי דעת בנושא (להלן: "גילוי הדעת"; צורף כנספח ת/14 לכתב התביעה).
127. בגילוי הדעת נכתב כי גם בתקופה קשה זו, יש להימנע מלפגוע בזכויות עובדים המבטאים עמדות שונות, ולנקוט זהירות יתרה בטרם נקיטה בצעדים כגון פיטורים. על מעסיקים וארגוני עובדים למנוע כל רדיפה אחר עובדים אחרים בשל ביטויים והשקפה.
128. עוד נקבע, כי כאשר מתעורר חשד לביטוי חורג, על המעסיק לברר בזהירות ותוך הקפדה על זכות הטיעון והימנעות מפרשנות מחמירה לביטויים וכוונתם. אם המעסיק מחליט על הליך פיטורים, יש לבצע שימוע כדין ולבחון את מקור המידע, לאמת אותו, לבחון את התרגום ככל שישנו, וכן לבחון גילויי חרטה, את חומרת הביטוי ואת הקשר שבין הביטוי, מקום פרסומו והתהודה שלו, על תפקוד העובד והעובדים בכללותם.
129. כך, גילוי הדעת עומד על כך שפיטורים הם מוצא אחרון. לעיתים, די שהעובד יבהיר את כוונתו בפומבי, יסיר את הפרסום, יביע התנצלות או יושעה לתקופה מוגבלת וכיו"ב, והדבר ישיג את המטרה.
130. סיכומם של דברים אלה ונפקותם לענייננו: חרף התנהלותה של התובעת בפרסומיה, עליה נעמוד ביתר הרחבה בהמשך, על הדברים להיבחן בראי חופש הביטוי, במיוחד בזמן מלחמה, ובראי החופש האקדמי הנתון לתובעת להביע את עמדותיה.
131. בהקשר זה ובהתאם לפסיקה שהובאה לעיל, לחופש האקדמי יש ליתן מעמד בכורה ועל כל פגיעה בו להיעשות בזהירות רבה, תוך שקילת חלופות פוגעניות פחות. זאת, במיוחד עת עסקינן בסיום העסקה, המהווה את הסנקציה הקשה ביותר והינה בבחינת מוצא אחרון, כדברי גילוי הדעת.
132. נבוא עתה וניצוק לדברים אלה תוכן ככל שמדובר בהליך הפיטורים בה נקטה המכללה.

ד.4. נהלי הפסקת עבודה ותקנון האתיקה החלים בנתבעת

133. הנתבעת אינה חולקת על כך, שחלים בה נהלים שונים ולצדם, תקנון האתיקה (צורפו כנספח ת/15 לכתב התביעה).
134. הנהלים החלים עניינם בהפסקת עבודה מטעמים מנהליים (לאור סגירת תכנית לימודים או התמחות, צמצום שעות הוראה, שינוי בתכנית הלימודים וכיוצא באלה) ובהפסקת עבודה מטעמים פדגוגיים (בשל שחיקה, חוסר התאמה, אי יכולת הוראה וכדומה).
135. עוד יצוין כי מקובלת עלינו טענת המכללה כי נהלים אלה אינם רלוונטיים למקרה דנן. נפנה אפוא להוראותיו של תקנון האתיקה.
136. סעיף 10 לתקנון האתיקה קובע כי:

"חבר סגל לא יתנהג ו/או לא ישמיע ו/או יפיץ דברים, הן בעל פה והן בכתב, כולל ברשתות החברתיות ו/או בכל צורה אחרת שיש בהם כדי לפגוע בשמם הטוב של חברי הסגל, העובדים, הסטודנטים והמכללה".

137. תחת הפרק "עבירת אתיקה והטיפול בה" נקבע הליך הטיפול בתלונה, תוך שנקבע, בין היתר, כי הסמכות לקבוע דיון בוועדת האתיקה מסורה ליו"ר הוועדה, וכי על הוועדה "לנסח בכתב את מהות העבירה".
138. בהתאם לסעיף 8 לתקנון, על הנילון להגיב בכתב לתלונה המוגשת נגדו, וככל שהוא לא מגיב בכתב, שמורה לו הזכות להגיב בעל פה במעמד הדיון בפני הוועדה. עוד נקבע (סעיפים 12-13) כי הדיונים בוועדה יתקיימו בדלתיים סגורות ויישמרו בסוד אלא אם הוועדה מחליטה אחרת.
139. העונשים אותם מוסמכת הוועדה להטיל (סעיף 15) הינם אזהרה; התנצלות בכתב; נזיפה.
140. במקרים חמורים (סעיף 16), ועדת האתיקה רשאית להמליץ לנשיא המכללה להטיל על הנילון עונש של השעיה או הפסקת עבודה או עונש שמהותו עיכוב בקידום או בקבלת תפקיד.
141. כן נקבע בתקנון האתיקה מנגנון של ערעור בפני ועדת ערעורים.

ד.5. מן הכלל אל הפרט: הליך סיום העסקתה של התובעת

ההשעיה:

142. כפי שעולה מבחינת הנהלים והתקנון החלים במכללה, אין בהם הוראות לעניין השעיה של חבר סגל (יש בהליך של פיטורים פדגוגיים 'תקופת אזהרה' במהלכה יש הערכה של עבודת המרצה, אך זה אינו רלוונטי לענייננו).
143. ההלכה הפסוקה קובעת כי:

"על פי הפסיקה, מעביד אינו רשאי להשעות עובד ללא מקור משפטי המסמיך אותו להשעותו. מקור משפטי זה יכול שיהיה חוק, הסכם קיבוצי, או הסכם אישי. בהעדר מקור חוקי להשעיה, הפסקת עבודה בעל כורחו של העובד, יש לה תוצאות משפטיות הניתנות להגדרה משפטית."

ראו: ע"ע (עבודה ארצי) 1271/02 צבי דדון – מטבחי זיו (1990) בע"מ (נבו 26.2.2004).

144. ואכן, בהודעה על השעיה (ראו פרק ג' לעיל), אין הפניה למקור הנורמטיבי מכוחו ננקט צעד זה, ונראה שלא בכדי.
145. יתר על כן, בהודעה על השעיה אין ציון של העבירות המיוחסות לתובעת ושבגינן היא מושעית. בהקשר זה לא למותר להזכיר, שכפי שציינו לעיל, שתקנון האתיקה קובע שכאשר מקרה מובא בפני ועדת האתיקה, עליה לנסח בכתב את מהות העבירה.
146. משעה שהשעייתה של התובעת ננקטה ללא כל מקור נורמטיבי ומבלי שהתובעת הופנתה לעבירה או לעבירות המיוחסות לה ואשר עומדות בבסיס ההחלטה על ההשעיה, הרי שמדובר בהחלטה הנגועה בפגמים יסודיים ביותר, ואינה יכולה לעמוד.
147. במצב דברים זה, הרי שמתייתר הצורך לדון ביתר טענות הצדדים לעניין השעיית התובעת.

הזימון לשימוע:  

148. כידוע, מטרת השימוע היא לאפשר לעובד להביא בפני מעסיקו את הדברים מנקודת מבטו ולנסות לשכנעו שלא לממש את כוונתו. חובת השימוע, אפוא, מבטאת את כבוד העובד כמי שקולו צריך להישמע. שיתופו בהחלטה מגביר את האמון בה, ומצמצם את הסיכון לשגיאות במסגרתה (מוסטפא קאסם "התשמע קולי? הליך השימוע וזכות הטיעון לפני פיטורים במשפט העבודה" 75 שנות עצמאות במשפט 748 (דפנה ברק-ארז עורכת 2023); ראו גם: ע"ע (ארצי) 22774-06-20 אלמגור - אוניברסיטת בן גוריון, פסקה 143 לפסק הדין (נבו 1.9.2021)).
149. לעניין זה, יפים דברי בית הדין הארצי בעניין גוטרמן:

"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחס העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד [...]

ודוק. זכות הטיעון אינה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא [...] כדי לצאת ידי חובה [...] זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע [...]"

ראו: ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, לח 448, פסקה 14 לפסק הדין (2003); ההדגשות במקור. 

150. עוד נפסק כי אף שהשימוע יכול להיעשות במספר דרכים, ניתן לזהות מכנה משותף ביניהם, כדי להגשים את חובת השימוע, לרבות "מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע" (עניין אלמגור, שם).
151. בענייננו, בדומה להודעה על השעיה, גם במכתב הזימון לשימוע לא אוזכרה עילה מוגדרת ואין הפניה לנוהל או לתקנון.
152. בהקשר זה, לא ניתן להסתפק בטענת הנתבעת כי חומרתו של המקרה אינה דורשת נוהל מסוים. הדברים שהובאו לעיל לעניין השעיית עובד יפים מקל וחומר לעניין שימוע: על עובד לדעת מהו המעשה אסור שבגינו נשקל סיום העסקתו.
153. יתר על כן, וכפי שביארנו לעיל, בתקנון האתיקה של המכללה קיים סעיף העוסק באופן מפורש בשאלת התבטאויות של חברי סגל אקדמי ועל כן יכול היה להתאים למצבים מעין זה. התובעת היא שהפנתה לאותו סעיף וטענתה מקובלת עלינו.
154. כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שהמכללה עצמה הפנתה לתקנון האתיקה יותר מפעם אחת. כך למשל, במכתב הזימון לשימוע נכתב מפורשות כי השימוע ייערך בפני ועדת האתיקה של המכללה (ראו סעיף 27 לעיל). אף בכתב הגנתה של המכללה נכתב, בסעיף 56, כי ההליכים נגד התובעת ננקטו בהתאם להוראותיו של תקנון האתיקה. אלא שבמעמד השימוע, כאמור, היועץ המשפטי למכללה ציין כי אין הוראה המורה את המותר והאסור בזמן מלחמה וכי ישנם "כללי התנהגות בסיסיים" (ראו סעיף 36 לעיל).
155. נראה, אפוא, כי גרסתה של המכללה לעניין תחולתו של תקנון האתיקה על ענייננו אינה עקבית.
156. ודוק: אין מדובר בעניין פורמלי וקנטרני. החובה לעגן את שקילת סיום ההעסקה בנורמה שהופרה מהווה חלק אינהרנטי מזכות הטיעון, שהרי מבלי לדעת מהי מהות העבירה הנורמטיבית אותה העובד עבר, האפשרות העומדת לו להתגונן ולנסות לשכנע אחרת נפגעת אנושות.
157. זאת ועוד: הכלל ההלכתי היסודי לפיו "אין עונשין אלא אם כן מזהירין" יפה אף לענייננו. לעניין זה, יפים הדברים שנפסקו על ידי השופט אורן שגב בעניין קראוס:

"בעתות משבר ומצוקה חריגים כפי שאנו חווים מאז ה- 07.10.23, מן הראוי שהמעסיק יקבע כללי 'עשה ואל תעשה' במקום העבודה בכל הקשור להתבטאויות פוליטיות או להבעת דעות חריגות, וזאת על מנת לאפשר סביבת עבודה שקטה ורגועה לכלל העובדים, תהיה השקפת עולמם אשר תהייה."

ראו: סע"ש (אזורי ת"א) 20572-11-23 לימור קראוס - מרכז משען בע"מ (נבו 30.11.2023).  

158. יטען הטוען, כי משעה שמדובר בפרסומים שנעשו ביום 7.10.2023, אין לבוא בטרוניה אל המכללה על שלא פרסמה מראש נוהל העוסק במצב שלא היה צפוי מראש. אלא שכאמור, גם בהיעדרם של נוהל או הנחיה ספציפיים העוסקים בביטויים ופרסומים בעתות מלחמה, ניתן היה לפנות אל הוראות תקנון האתיקה, תוך שנראה שכוונתה הראשונית של המכללה אכן הייתה לנהוג כך.
159. בהקשר זה לא למותר לציין כי אף מנכ"ל המכללה בחקירתו עמד על כך ש"בבעיות משמעת של מרצים הייתי מטפלת ועדת אתיקה, חשבתי וסברתי אז" (תמלול דיון מיום 21.7.2025, עמ' 67, ש' 10-13).
160. מעבר לפגמים שנפלו בזימון לשימוע ושעליהם עמדנו לעיל, גם התלונה שעומדת, לפי הטענה, ביסוד האירוע כולו אינה מוזכרת, אינה מצורפת ועד לרגע זה לא ידוע עליה כמעט דבר. התלונות עצמן לא הוגשו במסגרת ההליך ולא נחשפו לעיני התובעת, כך שאין בפנינו מידע באשר למהותן של אותן תלונות, מתי הוגשו ולמי ועל ידי מי.
161. נמצא, אפוא, כי גם במכתב הזימון לשימוע נפלו פגמים יסודיים, שפגעו בזכות הטיעון של התובעת. כך, הוא אינו מפנה לתלונה עליה הוא מתבסס, אינו מצטט את הפרסומים הנדונים (אלא מפנה להודעה על השעיה) ואינו מפנה להוראת הנוהל, התקנון או ההסכם עליהם התובעת עברה, לפי הטענה.
162. נבוא עתה ונדון בשימוע עצמו.

השימוע:   

163. כאמור לעיל, השימוע התקיים באמצעות היוועדות חזותית והתובעת יוצגה במהלכו על ידי אחת מבאות כוחה.
164. בפתחו של פרק זה נציין כי איננו מקבלות את טענת התובעת שלא התאפשר לה להעלות טענותיה כראוי בשימוע וכי זכות הטיעון ניתנה לנשיא המכללה על חשבון הטיעון שלה. עיון בתמלול השימוע מלמד כי ניתנה לתובעת מלוא הבמה להעלות את טיעוניה ולהסביר את השקפת עולמה.
165. אלא שלטעמנו, על אף שהשימוע התקיים, בהקשר זה, כהלכתו, הרי שטיעוני התובעת לא נשמעו בלב פתוח ובנפש חפצה. עיון בראיות ושמיעת העדויות מלמדים כי ההחלטה על הפסקת העסקתה של התובעת למעשה התקבלה מראש. ונסביר.
166. ראשית, אין חולק על כך שהוועדה שערכה את השימוע הוקמה 'אד הוק'. וכפי שציין נשיא המכללה בחקירתו: "ועדת משמעת מיוחדת לדיון בתיק הזה" (תמלול דיון מיום 21.7.2025, עמ' 36, ש' 33-37).
167. כפי שפורט לעיל, הקמתה של אותה ועדה נעשתה בהתכתבות ווטסאפ, תוך שחברי הדירקטוריון שאישרו את הקמתה ואת עריכת השימוע מבלי שהתנהל דיון בנושא ומבלי שחברי הוועדה זכו לסקירה מסודרת של המקרה או קראו חומרים.
168. כמו כן, שוקף לחברי הדירקטוריון שהקמת הוועדה נעשית בהתאם למקובל במוסדות להשכלה גבוהה, בעוד שלמעשה הוקמה ועדת משמעת שאינה מעוגנת בנוהל או בתקנון.
169. כך או כך, לא התקיים בדירקטוריון כל דיון לגופו של עניין (ניתן היה לכל הפחות לקיים דיון טלפוני או בהיוועדות חזותית). חברי הדירקטוריון אישרו את הצעת היועץ המשפטי פה אחד תוך שלמעשה הועמדו בפני עובדה מוגמרת.
170. גם הקביעה, במסגרת ההתכתבות בווטסאפ, כי מדובר בפרסום "התומך בשהידים" ולפיה התובעת "תומכת בפעילותם של מחבלים" היא בבחינת הסקת מסקנה, כך שגורלו של השימוע במידה רבה כבר נחרץ מראש.
171. על כך נוסיף, כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שלא נערך פרוטוקול שימוע. אף נקודה זו עולה כדי פגם בהליך.
172. טרם סיום, נידרש בקצרה גם לטענת התובעת בכל הנוגע להיעדר מעורבות של ועד הסגל האקדמי בהליך סיום העסקתה. עמדנו לעיל על כך, שניתן היה להחיל בענייננו את תקנון האתיקה של חברי סגל. עיון באותו תקנון מגלה שוועדת האתיקה של המכללה תכלול חמישה חברי סגל, ובנוסף נציג של ועד הסגל האקדמי, שיהיה במעמד של משקיף ו"יהיה רשאי לסייע לנילון למצות את זכויותיו." (ראו סעיף 5 לפרק שכותרתו "ועדת סגל לענייני אתיקה מקצועית").
173. נמצאנו למדים, אפוא, שבאי- שיתוף נציגות העובדים בהליך השימוע, שוב נפגעה זכותה של התובעת לקבלת הגנה לה היא הייתה זכאית ככל שהמכללה הייתה הולכת בדרך המלך ופועלת בהתאם לתקנון האתיקה.
174. ודוק: הנשיא בחקירתו לא הכחיש שחבר ועד הסגל האקדמי פנה אליו וביקש להשתתף בשימוע, אך הוא לא אישר זאת: "בהחלט יכול להיות, משום שלא היה מקום מעבר לבא כוחה של התובעת שעוד מישהו יהיה נוכח בהליך" (תמלול דיון מיום 21.7.2025, עמ' 52 ש' 2-5).
175. סיכומו של תת פרק זה: מקום בו ישנה בתקנון האקדמי הוראה מכוחה ניתן היה לזמן את התובעת לשימוע, תוך שהתקנון אף קובע במפורט את ההליך בו יש לנקוט, היה על המכללה לעשות שימוש בתקנון הקיים. בהקשר זה, הקמתה של ועדת משמעת 'אד הוק' מבלי שקוים דיון מסודר ורציני בדירקטוריון המכללה, מבלי לשתף את ועד הסגל האקדמי (שאין חולק על כך שביקש לקחת חלק בהליך) ומבלי שהתובעת הייתה מודעת לכך, מהווה 'שינוי של כללי המשחק תוך כדי המשחק', באופן המותיר את הרושם כי המכללה ביקשה למעשה לעקוף את תקנון האתיקה ולהפוך את פיטוריה של התובעת לעובדה מוגמרת, במהירות וללא התנגדויות.

החלטת הפיטורים:

176. עיון במכתב הפיטורים, כפי שהוצג לעיל, מגלה שאף הוא אינו מפנה לנורמה שהופרה או להעבירה שנעברה על ידי התובעת. בהקשר זה אין לנו אלא להביא שוב מהדברים הנכוחים שנפסקו בעניין קראוס:

"הפעלת הסנקציה האולטימטיבית שיש בידי מעסיק להפעיל – פיטורי עובד – חייבת להיעשות רק לאחר שלא יכולה להיות מחלוקת כי אותו עובד הפר ביודעין הוראה מחייבת של מעסיקו, לאחר שהוזהר על כך ולאחר שהיה מודע לסנקציה שבצד אותה הוראה."

ראו: סע"ש (אזורי ת"א) 20572-11-23 לימור קראוס - מרכז משען בע"מ (נבו 30.11.2023).

177. זה המקום לציין, כי אין בידינו לקבל את טענת המכללה לפיה עניין קראוס אינו רלוונטי לענייננו משעה שמדובר שם בביטויים שנאמרו במקום העבודה ולקומץ עובדים, ואילו פרסומיה של התובעת הופצו לרבבות עוקביה. אנו סבורות כי דווקא ההיפך הוא הנכון: העובדה שהתובעת פרסמה את עמדותיה בעמוד הפייסבוק הפרטי שלה תוך שהיא אינה מזהה את עצמה כמרצה במכללה היא עובדה השוקלת לטובתה.
178. יתר על כן, מכתב הפיטורים קובע כי התובעת פרסמה "קריאות המעודדות את ארגון הטרור חמאס" וכי התובעת מגלה "תמיכה ממשית במעשי טרור ובאויבי ישראל".
179. ראשית נציין, כי מדובר במסקנה שלטעמנו אינה נלמדת מפרסומיה של התובעת. אכן, התובעת מביעה ביקורת בוטה וחריפה על צה"ל ומטיפה נגד "הכיבוש". ואולם מכאן ועד עידוד אקטיבי של ארגוני טרור – הדרך ארוכה.
180. לעניין זה יפים הדברים שנכתבו על ידי בית הדין האזורי (מפי השופטת שרון שביט- כפתורי) בעניינו של ד"ר מאיר ברוכין (שהתובעת אף הגיבה בפרסומיה לאחד מפרסומיו):

"אכן הביקורת של ד"ר ברוכין היא קשה ואף צינית לעיתים, בנוגע לפעולות מסויימות של צה"ל, אך לטעמנו פרסומים אלו אינם עומדים בניגוד להוראות הדין, כפי המתואר לעיל."

ראו: סע"ש (אזורי ת"א) 40668-11-23 ד"ר מאיר ברוכין - עיריית פתח תקווה (נבו 2.4.2024) (להלן: "עניין ברוכין").

181. בהקשר זה, אין לנו אלא לשוב ולהזכיר את ששנינו לעיל בכל הנוגע לחופש הביטוי בזמן מלחמה ולחופש הביטוי האקדמי. כפי שהוסבר לעיל, אכן, בעתות מלחמה, מידת הסובלנות כלפי דעות המביעות ביקורת כפי השלטון מועטה, וישנה העדפה ברורה – ואף טבעית ומובנת – לקולות הקוראים לאחדות.
182. ואולם, אחדות איננה אחידות. דווקא בעתות כאלה, שומה עלינו לכבד ולהכיל מגוון דעות ולאפשר שיח פתוח ואף ביקורתי. הדברים אמורים במיוחד עת עסקינן בעולם האקדמי, שכן, כאמור, לחופש הביטוי האקדמי ניתן מעמד מיוחד ונפרד. חופש הביטוי האקדמי נועד להבטיח לכולנו את חופש הדעה והמצפון המהווים אבן יסוד באקדמיה ומאפשרים את קיומה, שכן חילופי דעות וחשיבה חופשית הם המאפשרים קיומו של מחקר אקדמי חדשני, ביקורתי ומקדם.
183. עוד נזכיר בהקשר זה את דבריהם של המלומדים ויינשטיין ומימרן (לעיל) בדבר רגישות תרבותית ובדבר הצורך להבין כל פרסום ואמירה בהקשרם הנכון, תוך הבנה של הרקע לדברים.
184. כך למשל, התובעת 'הואשמה' על ידי המכללה בכך שהגיבה בסמלון (Emoji) של לבבות לפרסום של ד"ר ברוכין ה"משבח" לכאורה מחבל שביצע פיגוע דריסה קשה. אלא שד"ר ברוכין תיאר את מעשיו של המחבל כך (ראו פוסט י' בנספח 5 לכתב התביעה):

"...עשה מעשה של ייאוש ודרס שישה אנשים. הייאוש הכריע אותו. הוא איבד את התקווה. הו אלא ראה יותר אופק לחייו או לחיי ילדיו. מדינת ישראל הפכה את חייו לגיהינום...את רוב היהודים זה לא מעניין. עוד פלסטיני הרוג. מי סופר. זו שגרה של פלסטינים."

185. התובעת הגיבה לפרסום זה בלבבות שבורים, המבטאים עצב, וכן בלב חום, שלדבריה מבטא לב קפוא (ראו דבריה בשימוע, סעיפים 34-35 לעיל). התובעת הסבירה כי בתגובתה יש משום הבעת צער ולא תמיכה: "אני הבעתי צער למה יש אנשים כאלה בעצם".
186. הסבר זה של התובעת, שניתן במעמד השימוע, אף ניתן על ידי מר אברהם בורג במסגרת מכתבו (נספח 9 לכתב התביעה, עמוד 42 לקובץ הנספחים).
187. נמצא, אפוא, כי אין מדובר בתמיכה במעשיו של המחבל, כי אם בהבעת צער על שהגיע לכדי עשיית המעשים שהוא עשה. בין אם עמדה זו היא מקובלת על הקורא ובין אם לאו, הרי שאין בה משום תמיכה בטרור, ומכל מקום, הלבבות שסימנה התובעת אינם לבבות של תמיכה ואהבה אלא של הבעת צער וכאב. על כך כתב מר בורג במכתבו לנשיא המכללה: "אל לנו לתת לסערת הימים האלה להפוך, חלילה, את ישראל של היום למקום שבו מעמידים לדין על בסיס בורות גראפית".
188. לאור האמור לעיל, אף איננו שותפות לעמדת המכללה לפיה המכתבים ששוגרו למכללה ולנשיא מטעמם של אנשי אקדמיה הינם "בטלים בששים" כפי שנכתב במכתב הפיטורים. במכתבים ישנו פירוט של אופי פעילותה של התובעת בארגונים בהם היא חברה וכן אמירות ברוח הדברים שנכתבו לעיל לעניין חשיבותו של חופש הביטוי, במיוחד בעתות מלחמה ובמיוחד באקדמיה. בנסיבות אלה, אנו סבורות כי מן הראוי היה לתת לאותם מכתבים מקום בהחלטת הפיטורים.
189. עוד ראוי לחדד בעניין זה כי הדיון בגבולותיו של החופש הביטוי אינו נדרש כל עוד מדובר בביטויים המצויים בלב הקונצנזוס: "חשיבותה של הזכות לחופש הביטוי היא דווקא במקרים כאלה, שכן לגבי ביטויים שאינם שנויים במחלוקת אין כלל צורך בזכות יסוד חוקתית לחופש הביטוי" (מתוך גילוי הדעת).
190. ודוק: העובדה שהמכתבים מטעמה של התובעת לא נשקלו כלל אף מחזקת את המסקנה כי החלטת הפיטורים התקבלה למעשה מראש.
191. זאת ועוד: החלטת הפיטורים אף אינה נותנת משקל כלשהו לכך שהתובעת הועסקה במכללה במשך כמעט שלושה עשורים, ושבעת פיטוריה הייתה כבת ששים. אכן, איננו סבורות כי גילה של התובעת היווה שיקול לטובת פיטוריה מהמכללה, עניין אשר היה, כמובן, מעורר שאלות של אפליה מחמת גיל (ראו והשוו: ע"ע 67949-09-16 שמואל וגמן – י.ו. גליל הנדסה בע"מ, ניתן 17.1.2028).
192. ואולם, נראה כי בענייננו, המכללה התעלמה כליל משאלת גילה של התובעת והוותק שלה, והביאה לפיטוריה לאחר כמעט שלושה עשורים של עבודה במכללה ובהיותה כבת ששים, תוך שהיא קרובה מאוד לגיל הפרישה ושסיכוייה להשתלב במקום עבודה חדש בשלב זה של הקריירה המקצועית שלה נמוכים במיוחד.
193. אלא שלצד מכלול השיקולים דלעיל, יש להציג גם את הצד השני של המטבע, קרי – את השיקולים הנוגעים להתנהלותה של התובעת.
194. בגילוי הדעת נקבע, כאמור, כי פיטורים מהווים צעד קיצוני וכי לעיתים, די שהעובד יבהיר את כוונתו בפומבי, יסיר את הפרסום, יביע התנצלות או יושעה לתקופה מוגבלת וכיו"ב – והדבר ישיג את המטרה.
195. אלא שבענייננו, התובעת לא לקחה אחריות על התנהלותה ברשתות החברתיות, שבחלקה עולה כדי הפצת מידע שגוי ואף כוזב, ולא הביעה צער עליה. התובעת אף לא דאגה להסיר את הפרסומים הבעייתיים בזמן אמת, וזאת גם לאחר שידעה ששגתה. נסביר במה דברים אמורים.
196. במסגרת חקירת התובעת עלה כי בבוקר השבעה באוקטובר היא נתקלה בסרטון המתאר גופה של חלל צה"ל כשהיא מוסעת ברכב לשטחי עזה ועוברת שם התעללות קשה על ידי המון (לינץ').
197. לדברי התובעת בחקירתה, תייר אמריקאי שהיה עמה בשיט בו שהתה באותו יום ציין בפניה כי במדינתה פרצה מלחמה וניסה להראות לה את הסרטון, אלא שהסרטון "נתקע" בגלל קליטה גרועה ועל כן התובעת צילמה מסך מתוכו (דיון מיום 30.6.2025, עמ' 9, ש' 31-34).
198. התובעת סיפרה שלא ידעה אם מדובר בסרטון המראה ישראלים או פלסטינים, אך לא הכחישה שהיא ראתה "חייל פצוע" (עמ' 11 שורות 14-18).
199. עוד הודתה התובעת, שאם הייתה יודעת מה תוכנו של הסרטון לא הייתה משתפת אותו שכן "קשה לי, קשה לי להכאיב להורים שיראו את זה לכן אני אמרתי כן, זו תמונה קשה, כמו כל תמונה של ילד שנפגע..." (עמ' 12, ש' 24-33).
200. לשאלת בית הדין, התובעת העידה שגם לדעתה, תוכנה של התמונה שצילמה מתוך הסרטון היה חריג, ואף ציינה שהיא סברה שמדובר בתמונה מתוך לינץ'. כן הודתה התובעת, שלאחר אותו פרסום, חברה כתבה לה "מאיפה השנאה?" (עמ' 47 שורה 28 עד עמוד 48 ש' 25).
201. עולה, אפוא, כי התובעת מודה שהיא שיתפה תמונה מתוך סרטון בו היא אפילו לא צפתה. התובעת הודתה שלא היה ידוע לה מקור הסרטון או תוכנו. לא עלה בדעתה שאולי אותו חייל שנרצח הוא בעל משפחה, שנחשפת למותו המזעזע דרך אותה תמונה שהיא מפרסמת. אף לא עלה בדעתה שאולי אותה תמונה שהיא שיתפה הועלתה על ידי איש חמאס במטרה להפיץ את מעשיו ולהתפאר בהם, כך שהיא למעשה משמשת כלי בידי החמאס להפצת מעשי הזוועה.
202. במלים אחרות, התובעת, מבלי לחשוב לרגע על ההשלכות של מעשיה, מיהרה לקבוע עמדה ולפרסם את צילום המסך מתוך הסרטון לאלפי העוקבים שלה.
203. עמדנו לעיל על הקלות והמהירות שבהם מידע כוזב עובר ברשתות החברתיות. התובעת אמנם לא הפיצה ביודעין מידע כוזב, אולם בהתנהלותה בהקשר זה היא לא גילתה שיקול דעת ואחריות כמצופה ממי שעוסקת רבות בנושאים מעין אלה. התובעת אף לא לקחה אחריות ולא הסירה את הפרסום מיד כשגילתה את טעותה.
204. הנה כי כן, התובעת הפיצה מידע רגיש תוך פגיעה פוטנציאלית קשה ביותר בצדדים שלישיים, אולם לא נראה כי היא לקחה אחריות על מעשיה.
205. אף במעמד השימוע, התובעת לא הביעה כל צער או אמפתיה בהקשר לאירועי השבעה באוקטובר ולא ניכר כי היא קשובה לדעות אחרות מלבד דעתה - שלה.
206. ודוק: פרסומיה של התובעת חוסים, כאמור, בצלו של חופש הביטוי. אלא שאין משמעות הדבר שהתובעת פטורה מגילויי רגישות לטלטלה הקשה, לכאב ולאבל הכבד שהיכו את החברה הישראלית בשבעה באוקטובר 2023.
207. לעניין זה, אין לנו אלא להפנות לדבריו של ד"ר מאיר ברוכין כפי שנאמרו בפני בית הדין הארצי:

"אני יכול להגיד שמכאן ואילך אקפיד על יותר רגישות ואין ויכוח עם הנקודה הזאת. רגישות בעיניי היא תמיד דבר רצוי. אני מסכים עם בקשת בית הדין לגלות יותר רגישות וסגנון, אין לי התנגדות לזה. כדי לקדם שיח דמוקרטי הוא שיח של ויכוח. לענין הרגישות, מקובל עלי לחלוטין. אם טעיתי בסגנון או לא הייתי מספיק רגיש, אני לוקח את זה על עצמי."

ראו: ע"ע (ארצי ) 45370-04-24 עיריית פתח תקווה - ד"ר מאיר ברוכין (נבו 18.6.2024)

208. בענייננו, אפוא, לא ניתן להתעלם מאי לקיחת האחריות של התובעת, שלא התנצלה על טעותה ולא פרסמה ולו הודאה בטעות סביב פרסום התמונה מתוך הסרטון, גם לאחר שהבינה שטעתה בהבנתו. בדומה למכללה, שהתבצרה בעמדתה, אף התובעת לא הפגינה כל רגישות ולא נטלה אחריות על טעויות שעשתה.
209. בדומה לדבריו של ד"ר ברוכין כפי שנאמרו בדיון בבית הדין הארצי ואף קיבלו תוקף של פסק דין, כולנו נדרשים לגלות רגישות לאחר, במיוחד בתקופות בהן הרוחות סוערות ובהן, למרבה הצער, כולנו נתקלים בהתדרדרות השיח ובהיעדר קשב זה לדעתו של זה. והרי אמרנו בפתח הדברים כי לו הצדדים היו קשובים יותר זה לזה, ייתכן שהדברים לא היו מגיעים עד הלום.
210. בסיכומו של פרק זה, אפוא, עולה כי ההחלטה על פיטוריה של התובעת אינה נשענת על מקור נורמטיבי כלשהו; כי החלטת הפיטורים מנוגדת לחופש הביטוי בכלל ולחופש הביטוי האקדמי בפרט; כי לא ניתן בה משקל מספיק לטענותיה של התובעת, לרבות למכתבים שהיא שיגרה למכללה לתמיכה בעמדתה; וכי לא הייתה בה כל התחשבות בוותק הרב של התובעת במכללה ובגילה של התובעת.
211. בסופו של דבר, פיטורים הם הצעד מרחיק הלכת ביותר בו מעסיק יכול לנקוט. הפעולות שביצעה המכללה, עליהם עמדנו בהרחבה לעיל, מעידים כי היא בחרה מראש ובאופן נחרץ לנקוט באופן מיידי בצעד הקיצוני ביותר, במקום בו מדובר בצעד המהווה את המוצא האחרון דווקא.
212. על כן, אנו קובעות כי ההחלטה על פיטוריה של התובעת התקבלה שלא כדין.
213. בצד כל אלה, מצאנו לנכון גם ליתן משקל להתנהלותה של התובעת, שלא גילתה את הרגישות המתבקשת ולא נטלה אחריות על מעשיה.
214. בשאלת הסעדים הנתבעים, קרי, הפיצוי הכספי, נדון בפרק הבא.

• הסעדים הנתבעים: דיון והכרעה

215. כאמור בפתח דברינו, התובעת עותרת לפיצוי ממוני בגין פיטורים שלא כדין בסך 484,353 ₪; לפיצוי לא ממוני בגין פיטורין שלא כדין בסך 150,000 ₪ וכן לפיצוי בגין העצמת הפגיעה בתובעת שלא לצורך בסך 40,000 ₪.

אשר לפיצוי הממוני

216. הפסיקה קובעת כי "'הרף העליון' של הפיצוי הועמד בפסיקה על שכר עבודה של שנה אחת, ועוד נפסק כי חריגה מרף זה יכול שתיעשה בנסיבות חריגות בלבד" (ע"ע (עבודה ארצי) 43380-06-11 פלוני – אלמונית, ניתן 9.12.2014)
217. בענייננו, לאור כלל הנסיבות כפי שהובאו בהרחבה לעיל, אנו סבורות כי נפלו פגמים יסודיים הן בהליך פיטוריה של התובעת והן בעצם ההחלטה על פיטורים, שננקטה, כאמור, כצעד ראשון ולא כמוצא אחרון.
218. בצד אלה, כאמור, לא ניתן להתעלם מהתנהלותה של התובעת כפי שהדברים פורטו לעיל.
219. על כן, ובשקלול מכלול הנסיבות, מצאנו לנכון להעמיד את הפיצוי הממוני לו זכאית התובעת על שכר עבודה של שמונה חודשים.
220. משעה שהתובעת חישבה את גובה הפיצויים ואף תיקנה את חישוביה במסגרת הסיכומים, תוך שהסכום הנתבע ירד משמעותית, מצאנו לנכון לקבל את חישוביה, שממילא לא נסתרו על ידי המכללה. המכללה הסתפקה בהקשר זה בהפניה לתצהירו של המנכ"ל, שעיון בו מגלה שהוא נוקב בסכום (שכר חודשי של 16,500 ₪) מבלי לספק הסבר כלשהו.
221. על כן, התובעת זכאית לסך של 161,451 ₪.

אשר לפיצוי הלא ממוני

222. הפסיקה קבעה, בכל הנוגע לפיצוי לא ממוני על פיטורים שלא כדין, כי אותו פיצוי מבוסס על ההכרה שגם פגיעה שאינה מתבטאת בחיסרון כיס ראויה לפיצוי. פיצוי זה נועד בראש ובראשונה להיטיב את נזקו של העובד, אך גם להגשים תכלית חינוכית-הרתעתית בהטלת עלויות ההפרה על המעסיק, באופן המשמש אף תמריץ שלילי להפרות עתידיות.

ראו: ע"ע (ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ - רון, פסקה 40 לפסק הדין (נבו 6.9.2018).

223. עוד נפסק בעניין מנורה כי פסיקת פיצוי בגין נזק לא-ממוני צריכה להיקבע כסכום גלובלי בהתאם לאמות מידה שפותחו בפסיקה, ולא כמכפלת השכר. במסגרת אמות המידה האמורות, יש לשקול בין היתר את עוצמת הפגם וחומרת מחדלי המעסיק; האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי; אופי ההליך והאם נשמר כבוד העובד במהלכו; האם עילת הפיטורים עניינית, אם לאו; משך תקופת העסקה; גיל העובד; והאם נפל דופי בהתנהגותו (שם, פסקה 41 לפסק הדין וההפניות שם).
224. ומן הכלל אל הפרט: עמדנו לעיל על כך שבהליך פיטוריה של התובעת נפלו פגמים רבים. כן עמדנו על גילה של התובעת ועל תקופת העסקתה הארוכה. כל אלה שוקלים, כמובן, לטובת פסיקת פיצוי לא ממוני.
225. אלא שהפסיקה מונה גם את התנהלותו של העובד כשיקול בפסיקת גובה הפיצוי. בהקשר זה לא נעלמה מעינינו כלל התנהלותה של התובעת בכל הנוגע לסרטון אליו היא נחשפה בבוקר השבעה באוקטובר ולהתנהלותה בכלל, כפי שהדברים פורטו לעיל.
226. על כן, אנו מוצאות לנכון להעמיד את הפיצוי הלא ממוני לו זכאית התובעת על סך של 50,000 ₪.
227. אף לא מצאנו לנכון להיעתר לתביעה לפיצוי בגין "העצמת הפגיעה בתובעת שלא לצורך", שכן, בדומה לנפסק בנוגע לפיצוי בגין עוגמת נפש, מדובר בכפל פיצוי, לאחר שנפסק לזכות התובעת פיצוי לא ממוני בגין פיטורים שלא כדין, ללא הוכחת נזק.

ראו: ע"ע 64473-05-22 בוריס שימשילשוילי – נ.כ. מאפיית אבגר 2000 בע"מ, ניתן 16.7.2023, סעיף 52 לפסק דינו של מ"מ הנשיא איטח.   

• סוף דבר

228. לאור כלל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.
229. הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 211,451 ₪, בהתאם לרכיבים הבאים:

• בגין פיצוי ממוני על פיטורים שלא כדין – סך של 161,451 ₪.
• בגין פיצוי לא ממוני על פיטורים שלא כדין – סך של 50,000 ₪.

230. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום ויישאו ריבית שקלית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
231. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך 5,000 ₪ נוספים.
232. אף סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום ויישאו ריבית שקלית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
233. על פסק דין זה ניתן לערער בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"ו, (19 אפריל 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.