סעדה בן-דוד נ' א.י. אדיר - ברזל בנין וחומרי בניה בע"מ

פסק דין

1.עניינה של תביעה זו בנזק רכוש שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 19.04.09 (להלן: "התאונה").

2.למקרא כתבי הטענות ולמשמע עדויות הצדדים עולה, כי בעלי הדין חלוקים באשר לנסיבות התרחשות התאונה והנזק.

3.על פי הנטען בכתב התביעה, משאית הנתבעת, שהיה נהוג אותה עת ע"י עובד של הנתבעת (להלן: "הנהג"), פגע ברכב התובעת שהיה בחנייה. כתוצאה מכך, ניזוק רכב התובעת בחלקו האחורי השמאלי.

4.התובעת צירף לכתב התביעה תצלומי נזק של הרכב (ת/3) וכן חוות דעת שמאי. התובעת טוענת, כי כתוצאה מהתאונה נגרם לרכבה נזק ישיר בסך של 2,489 ₪, כעולה מחוות דעת השמאי, וכן סך נוסף של 500 ₪ בגין שכ"ט השמאי.

5.מנגד הכחישה הנתבעת, בהגנתה, את טענות התובעת. היא כפרה בעצם אירוע התאונה, באחריות ובנזק הנטען. לפיכך, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות.

6.בדיון אשר התקיים בפניי העידו התובעת עצמה ומר אביתר קייץ (להלן: "אביתר"), אשר נכח במקום בזמן התאונה והיה עד ישיר להתרחשותה. מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר יורם כהן (להלן: "כהן").

7.אביתר העיד, כי התאונה ארעה כשרכב הנתבעת חזר ברוורס ופגע ברכב התובעת שהיה אותה עת בחנייה (עמ' 1, ש' 17-18). עוד מסר אביתר בעדותו, כי מיד לאחר קרות התאונה פנה יחד עם התובעת אל כהן והודיעו על התרחשות התאונה אך זה האחרון התנער מכל אחריות לתאונה.

8.בעדותו בפניי אישר כהן, כי אכן בו ביום פנתה אליו התובעת יחד עם אביתר והודיעו לו, כי משאית הנתבעת פגעה ברכב התובעת (עמ' 2, ש' 5-6). ברם כהן דחה את טענות התובעת בשתי ידיו, הואיל ונהג המשאית הכחיש את התרחשות התאונה (שם, ש' 8-9). לטענתו, באם נגרם נזק לרכב התובעת, דבר המוכחש מכל וכל, הרי להערכתו מדובר בנזק מינימאלי וכי התובעת מנפחת את נזקיה במטרה להתעשר על חשבונו.

9.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתמונות הנזק שנגרם לרכב התובעת, כמו גם בחוות דעת השמאי מטעמה, מוצאת אני להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת.

10.מטעם התובעת העיד אביתר באשר לנסיבות קרות אירוע התאונה באופן המטיל את האחריות על כתפי נהג משאית הנתבעת. בנוסף צירפה התובעת לתמיכה בגרסתה תצלומי נזק של הרכב (ת/3) וכן חוות דעת של שמאי, אשר ממחישים באופן חד משמעי את הפגיעה ברכב התובעת. די בכל אלה, כדי להרים את עול ההוכחה המוטל על כתפי התובעת.

11.מנגד, בחרה הנתבעת מטעמים השמורים עמה שלא להביא את נהג המשאית למתן עדות בביהמ"ש. למיותר לציין, כי אי-הבאת עד שהינו רלוונטי וחיוני פועלת לרעתה של הנתבעת. יצוין, כי כהן כלל לא היה עד להתרחשות התאונה ולכן עדותו בהקשר זה אין לה כל משקל ראייתי. גרסתו של כהן, לפיה התאונה לא היתה יכולה להתרחש במציאות בשל הפרשי גבהים בין שני כלי הרכב המעורבים, הינה בבחינת השערה ו/או הנחה שאין לה כל ביסוס.

12.יתרה מכך, הנתבעת לא הביאה ראיות מטעמה לביסוס עמדתה, כי הנזק ברכב התובעת היה מינימאלי. הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת. הנתבעת לא הביאה חוות דעת נגדית מטעמה. לפיכך, כל טענותיה לעניין שיעור הנזק ברכב התובעת נותרו טענות בעלמא שאין להן כל ביסוס בחומר ראייתי כלשהו.

13.נוכח קביעתי לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,989 ₪ (הנזק הישיר לרכב ושכ"ט השמאי), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 300 ₪ להיום.

14.באשר ליתר רכיבי התביעה, לא מצאתי לפסוק לתובעת בגינם פיצוי בהעדר הוכחה.

15.בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

16.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז שבט תש"ע, 01 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: