סעד זמני לגבי משמורת קטינה בת לאם פיליפינית עצורה ואב ישראלי

1.         לפני בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 3/1/08, שניתנה בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת ש' גליק) בתיק תמ"ש 1332/05.

2.         זימנתי את הצדדים ושמעתי אותם. החלטתי לדון בבר"ע כבערעור, ואקדים תוצאה להנמקה ואומר כי החלטתי לקבל את הערעור באופן חלקי.

3.         ואלו עיקרי העובדות הנחוצות להכרעתי.

המבקש 1 (להלן - " המבקש" או " האב") הוא יהודי אזרח המדינה ותושב בתחום גבולותיה. המבקשת 2 היא קטינה כבת ארבע שנים, ילידת 25/3/04, והיא בתם הביאולוגית של המבקש ושל המשיבה. המשיבה הגיעה ארצה מהפיליפינים לצורכי עבודה. המבקש, שהוא נשוי ויש לו ילדים בוגרים, טען כי אשתו פגועת ראש, והוא והמשיבה ניהלו קשר רומנטי, ממנו נולדה הקטינה. לא הובהר באופן משכנע אם הם ממשיכים בקשר זה ואם הם מתגוררים עתה יחדיו.       

4.       בעוד שלקטינה יש מעמד ישיבה בארץ בהיותה בת לאב יהודי תושב הארץ, והיא רשומה במשרד הפנים כבתו, הרי כנגד האם הוצא צו גירוש מהארץ והיא נמצאת  במשמורת בבית הסוהר "מיכל" בחדרה, ועומדת להישלח חזרה לפיליפינים.

5.       המבקש הגיש תביעה למשמורת על הקטינה. התביעה תלויה ועומדת בבית משפט קמא. בתביעתו טען כי טובת הקטינה מחייבת השארותה בארץ. לטענתו, גדלה הקטינה בביתו מאז לידתה. המשיבה חיה בעוני בפיליפינים, והילדה תגדל שם בתנאי עזובה ודלות. הוא מבסס טענתו זו גם על כך שבחודש ינואר 2006, עת היתה הקטינה כבת שנתיים, יצאה המשיבה בהסכמתו עם הקטינה לפיליפינים לחופשת מולדת. לאחר כשבועיים התקשרה האם למבקש והודיעה לו כי הקטינה במצב רפואי קשה ביותר. הוא אכן טס מיידית אליהן, ובהגיעו מצא את הקטינה בפחון נטוש בפאתי הכפר, ללא כל אמצעי מחיה בסיסיים. המבקש החזיר את בתו ארצה בתאריך 9/2/06. היא אושפזה בבית חולים, וחוות דעת הרופאים היתה כי היא חלתה בשל תנאי תברואה קשים ביותר.

6.       הילדה נשארה לטענת המשיב אצלו מאז שהחזירה ארצה. בחודש מרץ שנה זו קיבלה המשיבה אשרת כניסה והיא נכנסה לביקור וחזרה לפיליפינים ללא הילדה. לאחר תקופה נוספת פנתה האם שוב אל המבקש וביקשה להכנס לארץ. הוא סידר לה אשרת כניסה, ואולם ניסיונותיה של האם לקבל אשרת ישיבה ועבודה בארץ, לא צלחו.

          המבקש טען, כי המשיבה זנחה את הקטינה וכן כי שליחתה של הקטינה עם אמה לפיליפינים, היא בניגוד לטובת הילדה.

7.       לפני בית משפט קמא, כמו גם לפני, הודיעה המשיבה, כי היא עומדת על כך שהילדה תוחזר עמה לפיליפינים, אם היא תגורש מהארץ. מנגד, אם היא תקבל אשרת ישיבה, היא תשאר בארץ יחד עם בתה.

8.       בית משפט קמא קבע, כדלקמן:

"מאחר שהצדדים לא טרחו לפנות בתביעת משמורת מאז לידתה של הקטינה ועד להיותה בת 3, ומאחר שאין בידי הזמן הנחוץ לברר את טובתה של הקטינה בתביעת המשמורת, הרי אני קוראת לעזרתי את "חזקת הגיל הרך" ולפיו ילד עד גיל 6 יהיה לעולם עם אמו".

השופטת הוסיפה כי גם מה שנאמר לה על התנאים הקשים בפיליפינים אין בהם כדי לסתור את חזקת הגיל הרך. כמו כן, כפי שהתרשמה מדברי האם, האב טרוד ועסוק כל היום, והוא לא יתפנה לגידולה של הקטינה. לפיכך, הורתה השופטת קמא, על ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד הילדה.

9.       השופטת קמא הוסיפה, כי נראית לה נכונה פנייה של המשיבה אל בית המשפט לעניינים מנהליים על מנת שייתן צו המעכב את גירושה עד לדיון בתביעת המשמורת.

10.     לפני מספר ימים הובאה בקשת הרשות לערער לפני. כסעד זמני, לפני שמיעת הצדדים, נתתי צו עיכוב יציאה מהארץ לפיו הקטינה לא תוצא מהארץ וכן הוריתי שאף האם לא תוצא מהארץ עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט.

11.     סבורה אני שבנסיבות שלפני, בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לקיום הדיון בשאלת המשמורת. כמו כן אף נדרש ואנושי הוא כי שני ההורים יימצאו בארץ במהלך הדיונים או חלקם בתביעה המשמורת על ילדתם, על מנת שכל אחד יביע את עמדתו ויישמע. האם מתנגדת לתביעתו של האב. היא עומדת על כך שהמשמורת תהיה שלה. מנגד זכאי האב שתביעתו תתברר. הוצאת הקטינה עתה מהארץ - מה שוודאי יקרה, אם צו עיכוב היציאה מהארץ יבוטל ואם האם אכן תגורש מהארץ, כפי שעמד לקרות אלמלא צו המניעה הזמני שאני נתתי - מסכלת למעשה את התביעה. זאת מאחר שדיון בתביעת משמורת כאשר האם והבת בפיליפינים, נראה קשה, אם לא בלתי אפשרי. מנגד אינני סבורה שיש להפריד בשלב זה בין האם לבין בתה.

12.     אוסיף כי לא עלתה טענה, ולא הונח בסיס עובדתי כלשהו, לכך שהאם והאב עשו יד אחת על מנת לאלץ את משרד הפנים לתת לאם אשרה. נראה, כי רצונו של האב, שבתו לא תוצא מהארץ הוא כן ואמיתי. האם נראתה אומללה ומפוחדת למחשבה שתיאלץ להשאיר את בתה כאן. היא אף התלוננה על כך שעם הכנסתה למשמורת בבית הסוהר, לקח האב את הבת ואינו מביא אותה לבית הסוהר על מנת שתגור אתה כפי שהתגוררה עד לפני מעצרה של האם.

13.        לא שוכנעתי כי המשמורת דה-פאקטו היתה אצל האב, כפי שניסה האב לשכנע. האם טענה כי הילדה היתה עמה וכי היא אף התגוררה אתה במשמורת בה היא נמצאת. בנסיבות אלה, יש להשאיר את הילדה בינתיים אצל האם, עד שיוכרע ענין המשמורת. מנגד, אם תגורש האם מהארץ, לא יעלה על הדעת להפרידה מילדתה בשלב שעדיין לא הוכרע עניין המשמורת. אולם, אם תוצא הילדה מגבולות המדינה, תסוכל למעשה תביעת המשמורת.