סעאידה נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת המועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס מספר 90500215026.

ביום 17.04.12 בשעה 10:25 צולם רכב מ.ר. 7677766 שבבעלות המבקש, נוסע בכביש 65 במהירות של 119 קמ"ש, מקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 90 קמ"ש. בעקבות האמור, נשלחה לביתו של המבקש הודעת תשלום קנס שמספרה 90500215026, על סך 750 ₪, בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

על אף שהקנס שולם, שלח המבקש למשטרת ישראל בקשה להסבת הודעת תשלום הקנס על שם אשתו. במכתב מיום 04.11.12 דחה המרכז לפניות נהגים של משטרת ישראל, את הבקשה, הן משום שחלף המועד להגשתה והן משום שהקנס שולם.

ביום 21.02.13 פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה להארכת המועד להישפט.

טענות הצדדים

המבקש טען כי אשתו נהגה ברכב במועד הרלוונטי וביצעה את העבירה וכי באותו מועד המבקש יצא לעבודתו ברכב אחר, משאית, ועבד בקיבוץ גבעת חיים, משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות אחר הצהריים. המבקש הסביר שקיבל את הודעת תשלום הקנס בחודש מאי 2012, ובתאריך 25.05.12 הכינו המבקש וחברו, מר יצחק שפר (להלן: "שפר"), מכתב בקשה להסבת הדו"ח ושפר נתן את המכתב למזכירתו, הגב' גיטה ניזמוב (להלן: "גיטה") על מנת שתשלח את המכתב למשטרת ישראל. ביום 03.06.12 שילמה אשת המבקש את הדו"ח, משום שסברה כי די במכתב שנשלח כדי להסב את הדו"ח על שמה. בחודש אוגוסט, או בסמוך לכך, קיבל המבקש הודעה ממשרד הרישוי לפיה צבר לחובתו 38 נקודות, ואז הבין כי הדו"ח לא הוסב על שם אשתו, לכן פנה במכתב נוסף מיום 29.08.12 וכיון שמכתבו לא נענה, פנה לב"כ אשר שלחה מכתב נוסף ביום 04.11.12. ב"כ המבקש ואשת המבקש הצהירו כי יוותרו על טענת התיישנות.

ב"כ המשיבה טענו כי לא הוכח שהמבקש שלח בקשה להסב את הדו"ח על שם אשתו בתוך המועד הקבוע בחוק, ואף לגרסת ב"כ המבקש, המכתב מיום 25.05.12 נשלח בדואר רגיל לכתובת המטה הארצי בירושלים ולא למרכז לפניות נהגים. ב"כ המשיבה הוסיפו כי הדו"ח שולם ביום 03.06.12 ועל כן יש לראות במבקש כמי שהודה בעבירה והורשע בביצועה. לדידם, הבקשה להארכת המועד להישפט הוגשה אך ורק בשל צבירת נקודות על ידי המבקש והמבקש לא הוכיח כי לא נהג ברכב במועד ביצוע העבירה. ב"כ המשיבה טענו כי בניגוד לטענת המבקש, הוא משתמש ברכב ברלוונטי כעולה מדו"חות שנרשמו על שמו במעמד ביצוע עבירות קודמות.

השיהוי בהגשת הבקשה:

בסעיף 229 (1)(2) רישא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב -1982 נקבע כי מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, רשאי להגיש למשטרת ישראל, תוך 30 יום מיום ההמצאה, בקשה לביטול הדו"ח. בהתאם לסעיף 229 (1)(2) סייפא לחוק, אם הבקשה הנה להסבת הדו"ח על שם אחר, ניתן להגיש את הבקשה למשטרה תוך 90 ימים מיום ההמצאה, ובמקרה כזה, יוכל לבקש להישפט תוך 30 יום מיום קבלת החלטת התובע הדוחה בקשתו לביטול/הסבת הדו"ח.

סעיף 230 לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם הבקשה להישפט הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229 (ה) לחוק, בשינויים המחויבים, או מנימוקים אחרים שיפרט בית המשפט בהחלטתו.

התנאים האמורים בסעיף 229 (ה) לחוק, בשינויים המחויבים, הנם: שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד וכי הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

לפי עדותו של המבקש, ביום 25.05.12 ערך בקשה להסבת הדו"ח, ומכאן שלפי גרסתו הודעת תשלום הקנס התקבלה אצל המבקש בתאריך 25.05.12 או קודם לכן. מועד מדויק לא הובהר ע"י הצדדים.

בהתאם לסעיף 229(א)(1) סיפא עמדו לרשות המבקש 90 ימים להגשת בקשה למרכז לפניות נהגים לשם הסבת הדו"ח.

כעולה מן הסימוכין לכותרת מכתב התשובה מטעם המרכז לפניות נהגים, בתאריך 31.08.12 התקבל במרכז לפניות נהגים מכתבו של המבקש להסבת הדו"ח על שם אשתו, הנושא תאריך 29.08.12. מכתב זה, נערך אפוא ע"י המבקש, לאחר תום 90 הימים, נשלח באיחור של 4 ימים והתקבל באיחור של 6 ימים.

לטענת המבקש נשלח מכתב קודם בתאריך 25.05.12, אשר נכתב על ידי מר שפר, ונשלח בדואר רגיל על ידי מזכירתו, הגב' גיטה.

מר שפר העיד כי המבקש פנה אליו בבקשה לסייע לו להסב דו"ח מהירות על שם אשתו. העד הוסיף כי ערך עבור המבקש מכתבים ותצהירים מתאימים ומסרם למזכירתו גיטה לשם שליחתם בדואר. למשמע עדות העד, התרשמתי כי העד אינו זוכר את מועד עריכת המכתבים ואת מהלך עריכתם. על רקע אופן העדת העד, הדינמיקה בינו לבין המבקש במהלך מסירת העדות והקשר העסקי והאישי בינו לבין המבקש, לא שוכנעתי מדבריו או מדברי המבקש כי המכתב הנושא תאריך 25.05.12 אכן נערך במועד הנקוב בו.

הוגש תצהיר מטעם הגב' גיטה, אשר לטענת המבקש ומר שפר שלחה את המכתב מיום 25.05.12 למשטרת ישראל. למרות דרישת התביעה לחקור את הגב' גיטה על תצהירה, לא הובאה העדה למתן עדות בבית המשפט ומשכך לא הוכח בפניי כי שלחה את המכתב בכלל ובמועד הנטען בפרט.

מן המקובץ עולה, כי הודעת תשלום הקנס התקבלה אצל המבקש סמוך ליום 25.05.12. בהתאם לסעיף 229 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי, עמדו לרשות המבקש 90 ימים לפנות למרכז לפניות נהגים בבקשה להסבת הדו"ח על שם אשתו. לאור הראיות שהובאו בפניי, הנני קובעת כי המכתב הראשון שנשלח כדין למשטרת ישראל הגיע ליעדו ביום 31.08.12 ולכן המבקש איחר בימים ספורים בלבד את המועד להגשת הבקשה להסבת הדו"ח.

מכתבו של המבקש מיום 29.08.12, אשר התקבל במרכז לפניות נהגים ביום 31.08.12, נענה רק ביום 04.11.12. המבקש לא המתין עד למועד זה, אלא פנה לב"כ, אשר שלחה מכתב נוסף למרכז לפניות נהגים בתאריך 04.11.12.