סעאידה נ' מדינת ישראל

החלטה

עניינו של הערר שבפניי בהחלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבאום) מיום 9.2.2010 בה הורה על פסילת העורר מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בכתב האישום שהוגש נגדו.

כתב האישום שהוגש נגד העורר ביום 22.11.2009 מייחס לעורר עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין בצירוף סעיף 64 לפקודת התעבורה, בכך שביום 4.5.2009 סמוך לשעה 9:00 בבוקר נהג במשאית משא כשהיא עמוסה במטען במשקל של 8 טון ובהיותו במורד כביש משופע בשיפוע חד, לא הבחין במנוח, פגע בו באמצעות הצד הימני של חזית המשאית, הפילו ארצה, דרס אותו, גררו למרחק של 31 מטר וגרם למותו המיידי.

העורר נפסל מנהלית מהחזקת רישיון למשך 90 יום והפקיד רישיונו ביום 4.12.2009. כאמור, כתב האישום לא הוגש במשך התקופה האמורה אלא כעבור כארבעה חודשים מאז הוחזר לו רישיונו, כאמור.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שעיון בה מלמד שהיא מנומקת ומפורטת היטב. בית משפט קמא התייחס לתיקון 78 לפקודה הקובע כי בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, ייפסל רישיונו של הנהג עד תום ההליכים המשפטיים מרגע שהוגש כתב אישום נגדו, אלא אם הורה בית משפט אחרת.

כשבאים לדון בבקשה מן הסוג הזה, הנטל להוכחת העדר מסוכנות רובץ לפתחו של הנהג. בענייננו, נטל זה לא הורם על ידי העורר. יתר על כן, כפי שנקבע בהחלטה, בחומר הראיות יש די לכאורה להרשעתו של העורר.

גם הטענות שהעלה ב"כ העורר והאסמכתאות הרבות שצורפו על ידו, אין בהן כדי להצביע על מדיניות או הלכה אחרת בעניין זה, שכן כאן מדובר בנהג שצבר למעלה מ-80 הרשעות בתחום התעבורה, כשמעיון באסמכתאות שצורפו על ידי העורר עולה כי מדובר היה בנהגים שעברם איננו מכביד.

גם טענת השיהוי שהעלה, אין בה כדי לשנות מהתוצאה המתחייבת. אכן ראוי כי כתב אישום, במיוחד כשמדובר בנטילת חיי אדם, יוגש מוקדם ככל האפשר, ואולם שיקול זה איננו שיקול בלבדי.

בהתייחס לכל אלו נדחה הערר.

ניתנה והודעה היום ג' ניסן תש"ע, 18/03/2010 במעמד הנוכחים.

חנה בן עמי, שופטת

הוקלד על ידי: שרה נוישטט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: