סעאדה נ' עיריית אשקלון

פסק דין

בפני עתירה נגד החלטת עיריית אשקלון (להלן: "המשיבה") מיום 16.1.14 לפיה יש להסיר את המבנה שבהחזקת העותר וזאת מכוח חוק העזר לאשקלון (שמירת הסדר והניקיון) תשל"ט-1979 (להלן: "חוק העזר"). העותר מבקש לקבוע כי להחלטת העירייה האמורה אין כל תוקף.

טענות העותר

העותר הוא המחזיק של מבנה המצוי בסמוך לרחוב העבודה באשקלון, באזור "השוק הישן". לטענתו, בסיס המבנה נבנה על פי היתר בנייה והוא קיים מזה עשרות שנים. העותר ערך שיפוצים במבנה.

משך שנים רבות שימש המבנה לסחר ובשנים האחרונות העותר מפעיל בו חנות לממכר ירקות.

לפני כארבעה חודשים נשרף המבנה והעותר שיפץ אותו תוך השקעה כספית ניכרת.

ביום 16.1.14 נמסר לעותר מכתב בו הוגדר המבנה כ"מכשול" והעותר נדרש לפנותו עד ליום 20.1.14 בשעה 16:00 וכי אם העותר לא יפעל כאמור, המשיבה תעשה כן ותחייב העותר בהוצאות.

לטענת העותר, המשיבה מתיימרת לפעול מכוח חוק העזר ואולם, בפועל המבנה כלל אינו עומד בדרך/מעבר/שטח המשמש את הציבור והוא אינו מונע או מפריע לשימוש כאמור.

העותר טוען כי שימוש המשיבה בסמכותה על פי חוק העזר לצורך פינוי והריסת מבני קבע ישנים וותיקים, מהווה חריגה ברורה ובוטה מגדרי הסמכויות שניתנו למשיבה על פי חוק.

ראשית, טען העותר, כי בניגוד לאמור במכתב המשיבה לעותר, השטח בו מצוי המבנה, אינו נכנס לגדר "רחוב" ואף לא לגדר "מכשול ברחוב", כהגדרתם בחוק.

עוד טען העותר, כי את החוק יש לפרש וליישם בהתאם לתכליתו ולעקרונות היסוד שבמשפט המנהלי, היינו, מידתיות, סבירות ותום לב. השימוש בסמכות נועד לאפשר סילוק גרוטאות ופסולת, השימוש לצורך פינוי מבנה קבע אינו סביר, אינו מידתי ופוגע בזכויות היסוד של העותר.

לא יעלה על הדעת כי המשיבה תעשה בחוק זה שימוש לצורך "קיצור דרך" הפוטר את המשיבה מלפעול בהתאם להוראות חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") וההליכים הקבועים בו ו/או הפוטר את המשיבה מהגשת תביעה על פי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"). אם אכן סבורה המשיבה כי בידה עילה לפינוי ו/או הריסת המבנה, פתוחה בפניה הדרך לנקוט בכל הליך חוקי הנראה לה.

תכליתו של חוק העזר היא לאפשר פינוי של גרוטאות, פסולות וכיוצ' הגורמים להפרעה ציבורית בכדי לחסוך את הצורך בהליכים הנדרשים להוצאת צו הריסה (מנהלי או שיפוטי) על פי חוק התכנון והבנייה. השימוש בו במקרה זה הינו ציני וחסר תום לב.

החוק לא נועד להתמודד עם תוספות בנייה והשימוש שעושה בו העירייה הינו מלאכותי. בעניין זה הפנה העותר לבג"ץ 4445/02 ורדה מור נ' ראש עיריית הרצליה, נו (6) 900 (להלן: "עניין מור") שם העירייה עשתה שימוש בחוק העזר שמטרתו ניקיון, כדי להתמודד עם עבירות חנייה.

לטענת העותר, צינית וחסרת תום לב עוד יותר, היא הדרישה לבצע ההריסה תוך סד זמנים קצר, שכל תכליתה היא להקשות על העותר למצות זכויותיו ולפנות לערכאות.

העותר ציין כי בעבר הוצא נגד המבנה צו הריסה בטענה כי מדובר בשצ"פ ואולם הצו בוטל משהמשיבה נוכחה כי טעתה. לטענת העותר, הוא ביקש מהמשיבה עותק מההיתר המקורי אולם הוא סורב והיועץ המשפטי של העירייה הודיע לו כי בדעת המשיבה להרוס את המבנה כולו, לרבות המבנה לגביו יש היתר בנייה.

לעניין טענת המשיבה לחוסר ניקיון כפיים מצד העותר, טען ב"כ העותר כי הפסיקה דנה באותם מקרים המצדיקים דיון בעתירה גופה גם אם בית המשפט התרשם כי יש עניין של חוסר ניקיון כפיים.

העותר טוען לחוסר סמכות וכן לאי חוקיות מובהקת, כמו כן כי יש בעתירה דנן עניין ציבורי ומשכך יש לשמוע העתירה גם נוכח הטענה המקדמית של חוסר ניקיון כפיים. בעניין זה הפנה העותר לבג"ץ 3483/05 די.בי.אס שירותי לוין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת (9.9.07) (להלן: "עניין די.בי.אס), שם נקבע כי במקום בו נושא העתירה הינו בעל חשיבות ציבורית ומתגלית לבית המשפט עשייה בלתי חוקית בעליל של הרשות, יש לשמוע העתירה הגם שישנו שיהוי. בית המשפט העליון החיל עקרון זה גם לעניין "היעדר ניקיון כפיים".

לטענת העותר, המגבלות הקבועות בחוק התכנון והבנייה והמוטלות על פעילות הרשות המנהלית לא נועדו להגן על נקיי כפיים אלא על עבריינים שבנו ללא היתר. התעלמות מהמגבלות הקבועות בדין, בשל העובדה כי מדובר במי שאינו נקי כפיים כמוה כמו לאיין המגבלות.

העותר הפנה לעע"מ 7245/11 ראמי ג'בארין נ' יו"ר הוועדה המחוזית חיפה, וטען כי ככל שמדובר באכיפה שוויונית הרי שמדובר בזכות של עבריינים ואם לא יישמעו עתירות בשל העדר ניקיון כפיים, הרי שלמעשה אין משמעות לאכיפה שוויונית.