סעאבנה נ' הוועדה המקומית גליל מזרחי

           ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שאן (השופט י' נבון) מיום 30.3.2018 שדחה את בקשת המערער לפסול עצמו מלדון בעניינו.

1. נגד המערער וחמישה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 בגין שימוש חורג בקרקע חקלאית לצורך הפעלת תחנת דלק בלתי מורשית. המערער ויתר הנאשמים, אשר כפרו בתחילה במיוחס להם, הודיעו לבית המשפט ביום 20.12.2016 כי הגיעו להסדר דיוני עם המשיבה ולפיו:

הנאשמים יחזרו בהם מכפירתם, יוגש כתב אישום מתוקן. כל הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום המתוקן. הנאשמים 1, 2 ו-5 יורשעו. נאשמים 3,4 ו-6 לא יורשעו [הנאשם 4 הוא המערער דנן] על מנת שיתאפשר להם למצות בקשה ליועמ"ש לעיכוב הליכים. ככל שלא תתקבל בקשה של איזה מהנאשמים 3, 4 או 6 תהיה שמורה להם זכותם לעלות טענות הגנה מן הצדק כטעמים לעונש ולא כטעמים לחזרה מהודאה [...]

           בית המשפט (השופטת ר' זועבי) אישר את ההסדר הדיוני, והורה על העברת התיק למותב אחר.

2. ביום 31.1.2017 הגישו המערער ושני נאשמים נוספים (הנאשמים 2 ו- 3) בקשה לביטול הודאתם. בבקשה זו טען המערער כי לא עיין בכתב האישום המתוקן ולא הבין במה הוא מודה. ביום 12.2.2017 הודיע בא-כוח המערער לבית המשפט כי שוחרר מייצוג, וציין כי המערער יגיש בקשה חדשה ונפרדת מטעמו לביטול ההודאה. ביום 1.5.2017 נדחתה בקשת המערער לעיכוב ההליכים בעניינו ובדיון שהתקיים ביום 13.6.2017 עתר המערער (על ידי בא-כוחו הנוכחי) פעם נוספת לביטול הודאתו, בטענה כי עיון בפרוטוקול הדיון מיום 20.12.2016 מעלה שהמערער לא נכח באולם בית המשפט בעת הדיון וכי כתב האישום לא הוקרא לו. בית המשפט (השופט י' נבון) דחה את הבקשה וקבע כי "התרשמתי מנאשם זה באופן בלתי אמצעי באולם בית המשפט ולא נראה לי כאדם שהוא אינו מבין את ההליכים בבית המשפט. הדברים הוסברו לו אף במהלך הדיון שהתקיים ביום 20.12.16 [...] והוא הודה במיוחס לו לאחר תיקון כתב האישום [...] ולכן סבורני כי הבקשה לחזרה מהודאה נולדה משני טעמים, האחד – החלפת הייצוג, והשני – דחיית בקשתו לעיכוב הליכים". בהמשך הדיון הרשיע בית המשפט את המערער במיוחס לו על סמך הודאתו.

3. ביום 12.2.2018 הורה בית המשפט על הגשת טיעונים לעונש, וקבע כי דיון להשלמת הטיעונים בעל פה ייערך ביום 26.3.2018. בהחלטתו מיום 22.3.2018 ציין בית המשפט כי טיעוניו של המערער לעונש, שהוגשו מספר ימים קודם לכן, כוללים טענות שעניינן ביטול ההודאה וכי אין מקום להידרש לטענות הסותרות את הודאתו של המערער. בית המשפט נתן למערער הזדמנות להגיש טיעונים חדשים לעונש מטעמו. בדיון שנערך ביום 26.3.2018 טען המערער, שוב, כי כלל לא נכח בדיון מיום 20.12.2016, ועתר להורות על ביטול כתב האישום. בית המשפט דחה את הטענה בציינו כי המערער "ממחזר טענות אשר כבר נדונו". מששב המערער להעלות טיעונים ברוח זו בעודו מבקש לראות בהם כטיעונים לעונש, החליט בית המשפט כי גזר הדין בעניינו יינתן ביום 12.7.2018.

4. ביום 30.3.2018 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. בבקשה נטען כי נודע למערער שביום 26.3.2018, לאחר תום דיון שמיעת הטיעונים לעונש, התקיים דו-שיח בין המותב לבין התובעת במעמד צד אחד, במסגרתו בירר בית המשפט את טענת המערער בדבר אי נוכחותו בדיון מיום 20.12.2016. המערער הוסיף וטען כי במהלך השיחה "ביהמ"ש אמר לב"כ המאשימה כי הוא בדק את הפרוטוקולים, חיפש ולא מצא שיש ממש בטענת המבקש [המערער], וכיצד הסניגור טוען טענה כזו. בתגובה, מסרה ב"כ המאשימה לביהמ"ש כי בשעתו ישבה היא עם כל הנאשמים [...] עד שהצליחו להגיע להסדר הזה וכי אין שחר לטענה". המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות וטענה כי בית המשפט ציין לכל היותר את תמיהתו מכך שהמערער שב והעלה טענה שנדחתה בהיותה סותרת את פרוטוקול הדיון.

5. בית המשפט דחה את הבקשה עוד באותו היום, והתייחס לאירוע שעמד במוקד הבקשה בציינו:

כנטען בבקשה, אכן בתום יום דיונים ממושך בתיקי תכנון ובנייה, בסמוך לאחר השעה 17:00, פנה מותב זה לתובעת בתיק, עו"ד לילך גפני, וציין בפניה כי בחן שוב את טענת עו"ד עתאמנה לפיה המבקש לא נכח בדיון בו הודה במיוחס לו. אודה כי טענת עו"דעתאמנה בהקשר זה, אשר נטענה במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הטרידה את מנוחתי שמא נפלה שגגה בהחלטות קודמות שניתנו בעניינו של המבקש. בשל כך, כאמור, בחנתי את דבריו ומשהסתבר כי אין בהם ממש ציינתי זאת בפני התובעת, אגב אורחא, בלא שלדברים נלוותה אמירה כלשהי אשר יכולה להתפרש כהבעת עמדה באשר לגורלו של הליך זה. הדברים אף נאמרו בנוכחות עו"ד קייס נאסר, אשר נכח באולם בית המשפט בשעה מאוחרת זו, ללמדך כי מותב זה סבר כי בדבריו אין שמץ של פגם ואין בהם כדי להצביע על גיבוש עמדה בנוגע למבקש.