סע"ש 8098-05-20

1.לפנינו בקשה לסעד זמני, במסגרתה עותר המבקש כי בית הדין יצהיר שפיטוריו החל מיום 19.5.20 בטלים מעיקרא; ויורה למשיבה להימנע מכל פגיעה בתנאי העסקתו, בתפקידו, בזכויותיו, במעמדו ובשכרו, עד להכרעה בתביעה העיקרית.

רקע

2.המבקש הינו בן 63 שנים, תושב הקיבוץ סופה במועצה האזורית אשכול (להלן: "המועצה").

3.המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") הינה מפעל לייצור כימיקלים, המייצרת כימיקלים עדינים לתעשיית הפארמה, הגנת הצומח והקוסמטיקה.

4.בשנת 1989 החל המבקש לעבוד כחבר קיבוץ, במחלקת חשמל, מכשור ובקרה במפעל "כימדע" בקיבוץ ניר יצחק (להלן: "המפעל" או "מקום העבודה").

5.בשנת 2006 כלל העובדים שהיו חברי קיבוץ סופה נקלטו לעבודה ישירה כעובדי המפעל והמבקש החל לקבל שכר באופן ישיר מהמפעל.

6.במהלך השנים ועד ליום 31.5.19, המבקש עבד במפעל, כאשר מעסיקתו הייתה חברת "כימדע כימיקלים עדינים (1996) בע"מ" (להלן: "כימדע (1996)").

7.ביום 31.5.19 רכשה המשיבה את פעילות המפעל מחברת כימדע (1996), לאחר שזו האחרונה נכנסה להקפאת הליכים. מיום 1.6.19 (יום לאחר הרכישה), המבקש המשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל המשיבה, בתפקיד מנהל בקרה, מכשור וחשמל.

8.בפועל, המבקש עובד באותו 'מקום עבודה' במשך כ-30 שנים, כאשר החל מיום 1.6.19 הבעלות במפעל היא של המשיבה.

9.במסגרת הסכם בין המשיבה לעובדים בחוזה אישי, לרבות המבקש, הוסכם, בין היתר, כי ותק העובדים שנצבר בחברת כימדע (1996) ישמר לעובדים אצל המשיבה לעניין חופשה והבראה (ראו ההסכם שצורף כנספח ג' לתצהיר מנהל הרגולציה במשיבה, מר אריאל סואד (להלן: "מר סואד")).

10.כידוע, החל מחודש מרץ 2020 החל להתפשט במדינת ישראל נגיף הקורונה. בהתאם להנחיות משרד הבריאות באותה עת, כל אדם שנחשף לחולה קורונה מאומת נדרש להיכנס לבידוד ביתי בן שבועיים ימים החל ממועד החשיפה. מקומות עבודה שהוגדרו חיוניים לפעילות המשק, המשיכו במתכונת עבודה מיוחדת, תוך צמצום כוח-האדם במפעל, והקפדה על כללי ריחוק חברתי והיגיינה אישית. כמו-כן פורסם לציבור מסלול הילוכם של חולי קורונה מאומתים, על מנת שמי ששהה במקומות ובזמנים בהם שהה החולה המאומת יידע להכניס עצמו לבידוד ביתי, בהתאם להוראות צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 (להלן: "צו בריאות העם").

11.ביום 29.3.20 פורסמה ידיעה על ידי משרד הבריאות שלפיה חולה קורונה מאומת שהה ב"סופר אשכול" ביום שישי, 20.3.20, בין השעות 08:30 עד 09:00. ההנחיה של משרד הבריאות הייתה כי כל מי ששהה במקום בטווח השעות האמור, נדרש להיכנס לבידוד בהתאם להנחיות (להלן: "הידיעה").

12.בעקבות הידיעה, ומשהמבקש ידע בוודאות כי שהה ב"סופר אשכול" ביום שישי בבוקר, הוא הודיע למעסיקתו כי עליו לעזוב את המפעל מידית ולשהות בבידוד ביתי עד ליום 3.4.20. המבקש אכן עזב את המפעל, כאשר בין המבקש לבין מנהל האגף הטכני סוכם כי המבקש יקדם משימות מביתו.

13.בימים 30.3.20 ועד ליום 1.4.20 המבקש עבד מביתו, כאשר הימים הוכרו כימי עבודה מלאים.

14.הצדדים חלוקים בשאלת האירועים שהתרחשו החל ממועד כניסת המבקש לבידוד ואילך. בקצרה ייאמר, כי לטענת המבקש, היות וידע באופן ודאי כי שהה ביום 20.3.20 בבוקר ב"סופר אשכול", אך לא היה בטוח ביחס לשעה המדויקת בה שהה שם, הוא נכנס לבידוד ביתי באופן וולונטרי, תוך שהוא המשיך לברר את השעה המדויקת בה שהה בסופר. לטענתו, מהבירורים שערך עלה, כי הוא לא שהה ב"סופר אשכול" בשעה בה היה במקום חולה הקורונה המאומת. עוד טוען המבקש, כי ביום 31.3.20 שוחח טלפונית עם נציגת בריאות במועצה, הגב' הילה קטרי (להלן: "הגב' קטרי"), ובמהלך השיחה נאמר לו כי שמו אינו מופיע ברשימת האנשים שנחשפו לחולה הקורונה המאומת.

15.אף בנוגע להמשך השתלשלות העניינים חלוקים הצדדים. המבקש טוען, כי במהלך יום 1.4.20, בעודו עובד מהבית, התגלתה בעיה קריטית במערכת הבקרה במפעל, אשר לדבריו עיכבה התקדמות בפרויקט חשוב שתחת אחריותו. לטענתו, לאחר ניסיונות לפתרון הבעיה מרחוק, הוא הגיע למסקנה כי אין מנוס מהגעה פיזית למפעל, מה גם שנאמר לו יום קודם לכן, כאמור לעיל, כי הוא לא נחשף לחולה המאומת וממילא אינו חייב בבידוד ביתי. מנגד, טוענת המשיבה, כי התקלה שמתאר התובע לא הייתה ולא נבראה, ואף אם הייתה - היא לא הייתה דחופה באופן שתצדיק הגעה למפעל בשעת לילה מאוחרת.

16.מכל מקום, אין חולק שבליל יום 1.4.20, בסביבות השעה 22:30 בלילה, הגיע המבקש למפעל, מבלי להחתים כרטיס נוכחות ומבלי לדווח על הגעתו למפעל לממונים עליו.