סע"ש 7628-08-13

התובע (להלן גם: "העובד") הועסק אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") תקופה של 70 חודשים, ועד לפיטוריו ביום 31.12.11, לפי משכורת קובעת בסך 3,750 ₪.

התובע עותר לחיוב הנתבעת בתשלום יתרת דמי חגים, דמי נסיעות והפרשות לפנסיה.

יתרת דמי חגים:

נטל ההוכחה לעניין התקיימות התנאי של "יום לפני ויום אחרי החג" רובץ על שכמו של המעסיק, שברשותו הנתונים הנוגעים לימי העבודה והשיבוץ לעבודה נעשה על ידו ובהסכמתו. חזקה היא כי עובד, ועובד יומי בכלל זה, מתייצב לעבודתו באופן סדיר (ע"ע 44382-04-13 מנצור נ' גז חיש מיום 4.5.15, והאסמכתאות שם).

העובד זכאי לתשלום ימי חג של העדה המוסלמית. משקיבל הוא תשלום עבור ימי חג יהודיים, זכאי הוא ליתרת תשלום כפי הנתבע על ידו (לא הוצג תחשיב נגדי) בסך 3,178 ₪.

דמי נסיעות:

אין חולק כי לא שולמו הוצאות נסיעה לעבודה וממנה. המעביד טען, כי סיפק שירותי הסעה לעובדיו באמצעות הסעות שבוצעו באופן מרוכז מביתו של התובע לעבודה ובחזרה, ע"י אביו של התובע ששימש כנהג ההסעות של הנתבעת. המעביד לא הביא את האב לעדות מטעמו, ולא הוכח כי אכן שימש כנהג הסעות קבוע ו/או כי סיפק הסעה קבועה לעובד. התובע מצדו העיד כי רק לעיתים נסע עם אביו, שאמנם עבד עבור הנתבעת, אך לא בקביעות (עמ' 5 ש' 16-33). על כן, גם אם נעזר מדי פעם באב, אין לומר שאיבד כליל את זכאותו להחזר הוצאות נסיעה.