אל עמור נ' מנפאואר ישראל בע"מ ואח'

לפנינו תביעה לתשלום פיצויים עקב פיטורי התובעת בהיותה בהיריון בטענה להפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

רקע עובדתי

1. התובעת הועסקה מיום 30.9.2020 ועד ליום 25.3.2021 כאחות בעלת רישיון זמני בנתבעת 2, קופת החולים מכבי שירותי בריאות (להלן גם – מכבי), באמצעות הנתבעת 1, חברת מנפאואר (ישראל) בע"מ, העוסקת בין היתר בשירותי כוח אדם זמני ושירותי השמה (להלן גם – מנפאואר).

    

2. ביום 21.3.2021 נמסר לתובעת זימון לשימוע לצורך בחינת המשך העסקתה "לאור צמצום כ"א, עקב ירידה בהיקף עבודה".

    

3. ביום 22.3.2021 התקיים לתובעת שימוע על ידי גב' דניאל ישראל יועצת השמה מטעם מנפאואר (להלן – דניאל), וביום 25.3.2021 הודיעה מנפאואר לתובעת על סיום העסקתה.

    

   תמצית טענות הצדדים

    

4. לטענת התובעת, כחודש לאחר תחילת עבודתה היא גילתה כי היא בהיריון ומיד הודיעה על כך לאחות הממונה עליה במכבי. ביום 1.3.2021 בישרה התובעת על הריונה גם לדניאל, יועצת ההשמה במנפאואר. בסמוך להודעה לדניאל ומספר ימים טרם תחול הגבלת הפיטורים מכוח חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים) זומנה התובעת לשימוע ופוטרה. על אף שהנימוק לפיטורי התובעת היה ירידה בהיקף העבודה וצמצום כוח אדם, לאחר פיטורי התובעת גויסו לעבודה אחים, ועובדות שגויסו לעבודה לאחר התובעת לא פוטרו אלא חל צמצום בהיקף משרתן. עוד נטען, כי בתקופה הרלבנטית לפיטורי התובעת פרסמו הנתבעות באתריהן וברשתות החברתיות כי דרושים להן אחיות במגוון תפקידים במחוז דרום, באופן המעיד כי התובעת פוטרה בשל היותה בהיריון ולא עקב צמצום כוח אדם. לטענת התובעת, בפיטוריה הפרו הנתבעות את הוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים. כמו כן, הנתבעות הפלו אותה מחמת היריון, מין והורות בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן – חוק השוויון). עוד נטען, כי סיום העסקת התובעת נעשה ללא עילה בדין, בחוסר תום לב, ללא התראה מוקדמת ומבלי שניתנה לה האפשרות להיוועץ או להכין עצמה לשימוע, הנתבעות פגעו בזכות התובעת לכבוד ושוויון מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובזכותה היסודית לעיסוק מכוח חוק יסוד: חופש העיסוק ובכן הפרו את החובה של המעסיק לנהוג עם עובדיו בכבוד, בהגינות ובנאמנות.