סע"ש 63464-03-15

1.ביום 4.2.16 הגישו המבקשים 2-5 (להלן: המבקשים/הנתבעים) בקשה להורות על חיוב התובע (להלן: התובע/המשיב מס' 1) בהפקדת ערובה.

2.במסגרת בקשתם טענו המבקשים כדלקמן:

א)התובע הינו מסתנן מאריתריאה שעליו לא חלה אמנת האג. התובע עבד במסעדת רנסטרו שהופעלה על ידי הנתבעת 1 עד לחודש 1/15.

ב)17 מעובדי המסעדה הגישו תביעה לפירוק הנתבעת 1 (שהינה סולבנטית מאז סגירתה בחודש 8/15) לשם מיצוי זכויותיהם באמצעות המל"ל כאשר דיון בבקשת הפירוק נקבע לתאריך 15.5.16.

ג)המבקש מבקש להמשיך לנהל את התביעה האישית כנגד הנתבעים 2-5 בנימוק שאין בו ממש. התובע לא יוכל להיפרע פעמיים. על התובע לבחור כבר כעת בין ניהול התביעה בתיק זה לבין הגשת תביעה למפרק.

ד)המבקש מבסס תביעתו כנגד המבקשים בהיותם נושאי משרה בנתבעת 1 בזמן כלשהו. מי שגייס את המשקיעים וניהל בפועל את הנתבעת 1 היה עו"ד אדם פיש ז"ל, כאשר עם מותו בחודש 12/14 נקלעה המסעדה למשבר כלכלי עת אף אחד מבעלי המניות לא הסכים לקחת על עצמו את ניהול המסעדה. משלא הצליחו בעלי המניות לגייס שותף פעיל לניהול המסעדה הגיעו למסקנה כי אין עוד טעם בהחזקת המסעדה וזו נסגרה. זהו הרקע לשינויים במסגרתם הוחלפו דירקטורים ובעלי מניות כחצי שנה לפני סגירת המסעדה בחודש 8/15. מכאן שנשמט הבסיס לבקשת התובע בעילת הרמת מסך, והתביעה הינה מופרכת על פניה. כמו כן, למבקשים נגרמו וייגרמו הוצאות כבדות בניהול הגנתם כאשר החברה אינה יכולה לממן הגנתם.

3.בעקבות החלטת בית-הדין הגיש התובעת ביום 4.2.16 תגובתו לבקשה, במסגרתה טען:

א)התובע עבד 4 שנים ושלושה חודשים בשורותיה של הנתבעת 1. בהתאם לנהלי המל"ל במסגרת מיצוי זכויותיו יוכל התובע להיפרע בגין אי תשלום הפרשי שכר עד לתקופה של שנה אחת בלבד. כמו כן, אין המל"ל משלם הפרשות לפנסיה, ועל כן הדרך היחידה להיפרע היא מהמבקשים אשר רמסו זכויותיו עצמו את עיניהם על אף תפקידיהם כדירקטורים אצל הנתבעת 1 ולא שילמו לתובע מהזכויות הקוגנטיות להן הוא זכאי.

ב)פעולת שינויי תפקידים בוצעה עוד בחודש 3/15 כשהובן על ידי גורמים אלה כי פניה של המסעדה לסגירה.

ג)אין זו דרכו של ביה"ד לחייב בערובה ועל ידי כך להכביד על מימוש זכויות ועלול אף לנעול את דלתי ביה"ד בפני המבקש. בהתאם להלכות הפסוקות המבקש בענייננו לא חויב בעבר בתשלום הוצאות שלא נפרעו.

ד)יש לתמוה על האמור בתצהירו של הנתבע 3 התומך בבקשת המבקשים שהוגשה בשים לב לעובדה כי עיקר תביעת התובע עניינה באי תשלום שעות נוספות כאשר בתלושי השכר שהומצאו לתובע מופיע כמות שעות של כ-300 שעות ללא תשלום גמול כלשהו כשהמצהיר/נתבע מס' 3 היה זה שמסר מידי חודש לתובע מידי חודש את תלושי השכר תוך הפרה בוטה של חוק שעות עבודה ומנוחה.

דיון והכרעה:

4.שאלת הנסיבות בהן יש לחייב עובדים זרים להפקיד ערובה לשם הבטחת הוצאות משפט, נדונה לאחרונה על ידי בית הדין הארצי בפרשת קיניאנג'וי:-

"עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר

בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח

המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו