סע"ש 63296-02-16

לפניי בקשה לחיוב המשיב (התובע), תושב הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת (הנתבעת), מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: הבקשה ותקסד"א, בהתאמה).

הנתבע טוען כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו מאחר שסיכויי התביעה קלושים, והתובע אף הסתיר מבית הדין את העובדה כי התפטר מיוזמתו ולא פוטר, וכן את עובדת היותו תושב הרשות הפלסטינית. כמו כן נמנע התובע מלציין את כתובת מגוריו כנדרש.

התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי אין מחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ובידיו ראיות מוצקות לביסוס תביעתו, שעניינה במימוש זכויות סוציאליות של התובע.

התובע מפנה לפרשנות הפסיקה לתקנה 519 לתקסד"א, שלפיה אין לחייב תובע בהפקדת ערובה רק בשל היותו תושב הרשות הפלסטינית, ומוסיף כי הנתבע אף לא הביא כל ראיה לנזק שעלול להיגרם לו, לכאורה, מעצם ההתדיינות עם התובע, ולא טען, וממילא לא הוכיח, כי יקשה עליו להיפרע מן התובע את הוצאותיו, ככל שתידחה התביעה.

משחלף המועד להגשת תשובה לתגובה, והנתבע ויתר על הזכות להשיב לתגובת התובע לבקשה (בהתאם להחלטת בית הדין מיום 14.9.2016), ניתנת החלטה זו על יסוד הבקשה, התגובה וכל יתר המסמכים המצויים בתיק בית הדין, לרבות כתבי טענות.

דיון והכרעה 

הבקשה הוגשה ביום 11.9.2016, ימים אחדים לאחר שנכנס לתוקפו התיקון לתקנות בית הדין (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), שעניינו לערובה לתשלום הוצאות, וכך הוא קובע:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה"

(תקנה 116א(א) לתקנות בית הדין לעבודה, תיקון מיום 2.9.2016)

הגם שטיעוני הצדדים מבוססים על תקנה 519 לתקסד"א, הרי שיש להכריע בבקשה בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין (הדין החל בעת הגשת הבקשה).