סע"ש 59642-02-16

1.בפניי בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה כספית להבטחת לתשלום הוצאותיו ככל שיפסקו לטובתו במסגרת ההליך (להלן: "הבקשה").

2.התובע, תושב הרשות הפלסטינית, הגיש בחודש פברואר 2016 תביעה במסגרתה נטען כי עבד עבור הנתבע החל מחודש אוקטובר 2008 ועד לחודש מאי 2010, וכי בגין תקופה זו זכאי הוא לתשלום הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה. התביעה עומדת על סך 91,786 ₪.

טענות הצדדים ביחס לבקשת הערובה

3.לטענת הנתבע, התובע הגיש תביעה כלפיו בשנת 2010, אולם תביעה זו נמחקה כאשר התובע לא התייצב לדיונים. כעת הגיש התובע תביעה זהה, וזאת למרות שחלפו שש שנים ממועד סיום עבודתו, ולמרות שגרם לנתבע הוצאות נכבדות בהליך הקודם. עוד טוען הנתבע כי רכיבי תביעה רבים התיישנו וסיכויי התביעה קלושים, וקיים קושי לגבות את ההוצאות מהתובע בהיותו תושב השטחים. כמו כן, טוען הנתבע כי אישור המנהל האזרחי לגבי קיומם של אישורי העסקה על שם הנתבע אינו מעיד על התקיימות יחסי עבודה בפועל, שכן רשיונות התעסוקה הוארכו באופן אוטומטי וללא בקשת הנתבע.

4.התובע טוען מנגד כי הבקשה נועדה לנצל את מצוקתו הכלכלית ולחסום את גישתו לערכאות. עוד טוען התובע, כי התביעה הקודמת שהוגשה כנגד הנתבע נמחקה שלא בידיעתו, כאשר לא היה מודע לדיונים הקבועים בתיק, ובכל מקרה לא נפסקו כלפי התובע הוצאות, ולכן גם לא ניתן לטוען כלפיו כי לא עמד בחיוב לתשלום הוצאות. כמו כן, טוען התובע כי לא ניתן לקבוע בשלב כה מקדמי כי סיכויי התביעה נמוכים וזאת נוכח אישור ההעסקה אשר צורף לכתב התביעה ואשר מהווה ראשית ראיה לצורך ניהול ההליך.

המסגרת הנורמטיבית

5.תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". הוראה דומה אינה מצויה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, אך תקנה זו אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 אשר זה לשונו: "בכל ענין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק".

6.לפיכך, כל אימת שמוגשת בקשה להפקדת ערובה, על בית הדין לשקול האם בנסיבות אותו עניין יש מקום והצדקה לאמץ את הוראות התקנות בעניין ערובה להוצאות בכלל, כמות שהן או בשינויים שייראו לבית הדין (דב"ע נ"ד/9-189 דניאל סוסנוביק נ' מנחם מאור, מיום 22/8/94).

7.חיובו של תובע בהפקדת ערובה כתנאי ראשוני לבירור תביעתו עלול לפגוע באחת מזכויות היסוד הראשוניות העומדות לפרט בחברה דמוקרטית, ועל כך עמד בית הדין הארצי במספר פסקי דין (ראו למשל ע"ע 76/05 הרב שלמה בניזרי נ' Stefavanova, מיום 2/11/05). בית הדין הארצי חזר והדגיש את חשיבות הזכות של הגישה לערכאות של עובדים זרים, אם כי נפסק כי אין מדובר בזכות מוחלטת אלא יש לאזנה מול אינטרסים ראויים אחרים. בע"ע 1064/00 קיניאנג'וי – אילצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פ"ד לה 625 (מיום 29/8/00) נפסק כך: