סע"ש 57611-03-15

1.כנגד המבקש ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ביום 14.7.15 (להלן – פסק הדין).

2.לטענת המבקש, יש לבטל את פסק הדין כיוון שלא קיבל את ההזמנה לדיון שהתקיים באותו יום. עוד נטען כי גם לגופו של עניין, יש לבטל את פסק הדין ולאפשר למבקש להתגונן בפני התובענה המבוססת על עילה של הרמת מסך. כן נטען כי המשיב יכול להפרע במסגרת הפירוק של החברה בה עבד וכי מכל מקום, תביעתו מופרזת ויש בידי המשיב להדוף את הטענות המפורטות בה לגופן וזאת מעבר לטענה כי אין מקום להרמת מסך.

3.עמדת המשיב היא כי יש להותיר את פסק הדין על כנו. המשיב פירט בתגובתו את הנסיבות המעידות על כך שהמבקש ידע על מועד הדיון, בשים לב למו"מ שנוהל בין הצדדים בנושא הבקשה לסעדים זמניים. בנוסף, המשיב הצביע על כך שהמבקש לא הגיש כתב הגנה.

4.על פי מסמכים שהמשיב המציא לתיק בית הדין, לכל המאוחר ביום 13.4.15 כתבי הטענות (בקשה לצו מניעה זמני וכתב התביעה) הומצאו למבקש. עד היום לא הומצא כתב הגנה. בנסיבות אלה וללא קשר לשאלה אם המבקש זומן כדין לדיון מיום 14.7.15, פסק הדין שניתן על יסוד התביעה בלבד, ניתן כדין.

5.בנסיבות אלה, שאלת ביטולו של פסק הדין, נתונה לשיקול דעתו של בית הדין.

בענין זה נכתבו הדברים הבאים:

"לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט. במקרה כזה לעולם אין זכות קנויה בידו לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציג לעצמו שתי שאלות אלה:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט?

שנית, מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט."

(י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (ש. לוין עורך, מהדורה שביעית, 1995) עמ' 738).

6.על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אין להשלים עם נסיונות פרוצדורליים למנוע מבעל דין לטעון לגופו של ענין, ויש לתת לו את יומו לפחות פעם אחת, כך שמחדלים דיוניים ימצאו ביטוי בפסיקת הוצאות (דב"ע נה/52- 3 קדוש – כל הקריות בע"מ, פד"ע כח 303 (1995)).