סע"ש 57197-11-14

לפני בקשת הנתבעת להיפוך סדר הבאת הראיות.

1.בכתב התביעה טוענת התובעת, מקס סטוק ראשון בע"מ (להלן – המעסיקה) כי הנתבע, יצחק חיימוב (להלן – העובד) מעל בכספיה בסכומים המסתכמים בכ- 230,000 ₪, במהלך התקופה בה הועסק כסגן מנהל אחת מהחנויות אותן מפעילה המעסיקה. המעסיקה טענה כי המעילה בוצעה בדרך שהקשתה על גילוייה שכן העובד ביטל בקוםה את העסקאות ורשם זיכויים פיקטיביים, כך שלא נראו חוסרים בקופה לכאורה.

בכתב התביעה נטען עוד כי לאחר שהתברר לה היקף המעילה בוצעה חקירה, העובד עומת עם ממצאי החקירה, הודה במפורש בביצוע המעשים, וחתם על שטרי חוב ומסמכים להעברת הבעלות ברכבו לידי המעסיקה - כל זאת לצורך כיסוי חובו.

המעסיקה עתרה כי בית הדין יורה על חיוב העובד בסכום המעילה, בהוצאות ניהול החקירה, וכן יצהיר כי העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת בנסיבות סיום עבודתו.

2.בכתב הגנתו הודה העובד בגניבת סך של כ- 3,000 ₪ מקופת המעסיקה אך הכחיש את היקף המעילה שיוחסה לו. עוד טען העובד כי חתם על ההודאה כביכול ועל שטרי החוב לפקודת המעסיקה בשל לחץ שהופעל עליו.

3.המעסיקה טוענת כי טענות העובד ההן מסוג "הודאה והדחה" הן באשר לעצם ביצוע המעילה והן באשר לעצם החתימה על ההודאה ושטרי החוב. לפיכך, טוענת המעסיקה, נטל ההוכחה באשר לעובדות המדיחות הנטענות מפיו, מוטל על העובד.

העובד מתנגד לבקשה וטוען כי הנטל להוכיח את גרסתה של המעסיקה בדבר היקף המעילה וקיומה של הודאה חופשית.

4.בתקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן- תקנות בית הדין) נקבע הכלל לפיו התובע הוא הפותח את הדיון ומביא את עדיו וראיותיו, ולאחר מכן עושה זאת הנתבע.

בתקנות בית הדין לא נקבע כלל הנוגע להיפוך סדר הבאת הראיות, ונהוג להיעזר לעניין זה באמור בתקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 בה נקבע כי הנתבע יפתח הבהאת הראיות בנסיבות בהן "הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטען כי על פי הדין או מחמת עובדות שטען להן הנתבע אין התובע זכאי לסעד המבוקש".

הנסיבות המצדיקות שימוש בתקנה זו הן כאשר הנתבע מעלה טענה המכונה "טענת הודאה והדחה". סימן ההיכר של טענה זו הוא הודאה של הנתבע בכל עובדות העילה (זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית (1995), 321). כלומר, די בכך שאחת העובדות המקימות את עילת התביעה הוכחשה על-ידי הנתבע כדי שהתובע יהא הפותח בהבאת הראיות (ר"ע 677/85 דורקום מחשבים בע"מ נ' רוט, פ"ד לט(4)654).

5.בנסיבות המקרה כאן, מודה העובד בגניבת סך של 2,000 ₪ מתוך כ- 230,000 ₪ שהמעסיקה טוענת שנגנבו על-ידו, ועיון בכתב ההגנה לא מעלה כי קיימת הודאה מצדו בדרך או בשיטת ביצוע הגניבה הנטענת, סכומה ומועדיה. לפיכך – אין לומר כי העובד הודה בכל עובדות העילה, ומכאן שאין הצדקה להורות על היפוך סדר הבאת הראיות.

לאור האמור – הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.