סע"ש 55223-05-13 ביטון נ' יעד פתרונות בטוחים בע"מ

1.התובעת עבדה אצל הנתבעת - חברת חקירות פרטיות העוסקת בהשגת מודיעין, החל מיום 20.6.2010 ועד ל-23.12.2012 (סה"כ 30 חודשים). התובעת עבדה לפי שעות ושכרה הממוצע היה בסך 2,024 ₪ לחודש.

2.בסוף חודש נובמבר 2012 הוזמנה התובעת לשימוע לפני המנהלים: אוהד יבין (להלן: "אוהד"), שי ברייטנר ושאול כספי. השימוע נקבע ליום 6.12.12, אולם באותו יום הודיע לה אוהד ששני המנהלים האחרים לא יגיעו והשימוע יתקיים לפניו בלבד.

לאחר השימוע, ביום 24.12.12, קיבלה התובעת מכתב פיטורים ובו הודעה על סיום העבודה מיום 23.12.12.

התובעת פוטרה מבלי שניתנה לה הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לה פיצויי פיטורים וביקשה לחייב את הנתבעת בגין אותם רכיבים, כפי שעולה מכתב התביעה המתוקן.

כמו-כן דרשה התובעת בתביעתה תשלום של דמי חגים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה ופיצוי בגין עגמת נפש.

3.הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן כי התובעת פוטרה לאחר עריכת שימוע ביום 6.12.12 בנסיבות קשות של הפרת אמונים, הפרת חוזה עבודה, הסתת עובדים שלא למלא הנחיות מעבידה, סירוב לבצע מטלות וגרימת נזק מכוון על אף לחץ הזמנות כבד בו הייתה שרויה החברה, תוך ניצול העובדה שמדובר בעובדת חיונית. כל זאת לאחר שקיבלה התראות קודמות להימנע מלעשות כן.

לגרסת הנתבעת התובעת החלה כבר לפני חודשים בפעילות המהווה הפרת אמונים והפרת משמעת במטרה להביא לפיטוריה, שגרמה לירידה בתפוקת עבודה עד כדי חבלה של ממש.

הנתבעת טענה כי מעשיה של התובעת גרמו לה נזק חמור, בגינו טוענת הנתבעת טענת קיזוז ואף הוגשה תביעה שכנגד. בנוסף, התובעת לא היססה להשמיץ ולהכפיש את הנתבעת בכל במה, כולל ברשת החברתית "פייסבוק" והוציאה דיבתה של הנתבעת רעה. הנתבעת ביקשה בכתב התביעה שכנגד לחייב את התובעת בפיצוי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

לגרסת הנתבעת לתובעת נערך שימוע כדין שבו הועלו הטענות כלפיה. השימוע נערך על ידי מר אהוד, שהיה מוסמך לקיים אותו. גם לאחר השימוע חזרו מנהלי הנתבעת והתריעו בתובעת שלא חדלה מהתנהגותה הפרועה והמגמתית. משההתראות לא עזרו, לא נותרה בידי הנתבעת ברירה אלא לפטר את התובעת ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום פיצויי פיטורים.

לגבי הדרישה לדמי חגים טענה הנתבעת כי התובעת קיבלה תשלום כפי זכאותה, אם עבדה יום לפני ויום אחרי החג.

אשר להודעה לעובד טענה הנתבעת כי התובעת מעולם לא דרשה לקבל הודעה כאמור, עת תנאי העבודה סוכמו לשביעות רצונה.

4.הנתבעת אף הגישה כתב תביעה שכנגד שבו נטען כי התובעת החלה מספר חודשים לפני סיום העבודה בפעילות המהווה הפרת אמונים וכן גרימת נזק מכוון לעבודה וללקוחות התובעת. לגרסת הנתבעת, מעשיה של התובעת גרמו לעיכוב העבודה, להזנחת טיפול בלקוחות, ולהסתה של עובדת חדשה אשר הוכשרה בהשקעה כספית ניכרת ועזבה את העבודה. כמו-כן פעלה התובעת בניגוד לחוק איסור לשון הרע ונגרמו נזקים רבים לנתבעת, שהועמדו על סך של 100,000 ₪ לצרכי אגרה.

5.התובעת-נתבעת שכנגד הכחישה את הטענות שהועלו כלפיה בתביעה שכנגד, אשר לדעתה נולדו רק לאחר שהוגש כתב התביעה.