סע"ש 52691-05-15

לאחר עיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף נגד המבקשת היא הנתבעת 2 (להלן:"הבקשה") ובתגובה לה, מצאתי לדחות אותה.

בבקשה טוענת המבקשת כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל התיישנות, חוסר סמכות עניינית והעדר עילה.

הלכה פסוקה היא שסעד של מחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים.

לגבי טענת ההתיישנות: התובע טוען בסעיף 32 לכתב התביעה כי הנתבעות הסתירו ממנו מידע (המכרז וחוזה ההתקשרות ביניהן), ולכן מירוץ ההתיישנות אמור להתחיל מהמועד בו נודע לו על העובדות שמקימות את עילת התביעה.

כבר נפסק, כי הכרעה בשאלה מתי נולדה עילת התביעה כאשר נטענת טענה של טעות, הטעייה ואי מסירת מידע, באופן שיש בו כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות, טעונה בירור עובדתי (ברע (ארצי) 6254-12-14 גלית פיטרמן - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ 5.10.15).

לפיכך, לא ניתן בשלב מקדמי זה של ההליך לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות והמחלוקת העובדתית האם התקיימו החריגים לעניין תקופת ההתיישנות תתברר בשלב ההוכחות.

לגבי הטענה לחוסר סמכות עניינית: בשלב של בחינת הסמכות, ביה"ד שואל את עצמו האם בידיו סמכות להעניק את הסעד המבוקש בהנחה שהעילה תוכח. בשלב זה בית הדין לא בוחן את טיב העילה או את משקלה או את סיכויי הצלחתה. ככל שכתב התביעה מגלה עילה – ולו בדוחק – תיבחן הסמכות על פי העילה הנטענת. (עע (ארצי) 23/03 משרד הפנים נ' הו יונג זן ו - 8 אח' 07.06.2005)

בענייננו, התובע מבקש להטיל אחריות על הנתבעת 2 כמזמינת שירות, שהתקשרה לדידו עם הנתבעת 1 ולא טרחה לפקח לטענתו על תשלום זכויותיו. די בטענות אלה אם יוכחו, כדי להקנות סמכות עניינית לבית הדין לעבודה לדון בתביעה כנגדה.