סע"ש 49552-05-24

לפנינו בקשת התובע לפסלות המותב.

1. בבסיס הבקשה טענת התובע ל״הצטברות חריגה של אמירות מפורשות ביחס למהימנות התובע, קביעות נחרצות ומוקדמות ביחס לראיותיו, עצם הגשת התביעה וסיכויה, והתבטאויות אישיות, חריגות וחריפות...״ מטעם בית הדין, במסגרת דיון שהתקיים ביום 20.7.2026 ובו העיד התובע.

2. כידוע, המבחן לפסלות הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר חל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969). בתוך כך, אין די בתחושתו הסובייקטיבית של בעל הדין, בכך שהערות בית הדין אינן נוחות לו או מכך שהוצגה לפניו התרשמות לכאורית של בית הדין מן התשתית המונחת לפניו. אף הערות ביקורתיות במהלך חקירת עד אינן מקימות עילת פסלות, כל עוד אין בהן ללמד כי דעתו של בית הדין ננעלה וכי אין הוא פתוח לשכנוע.

3. לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה, אל מול פרוטוקול הדיון, לא מצאנו כי קמה עילה לפסילת המותב.

   שיהוי

4. תקנה 112ב. לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, קובעת כי:

   "בתחילת דיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענות פסלות; לא היה באפשרותו לטעון אותה טענה בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות."

5. בהתאם, נפסק כי די בקיומו של שיהוי כדי לדחות בקשה לפסלות, וכך הוסברו הדברים:

   "כלל נקוט הוא כי מבחינת מועד העלאתה של טענת פסלות, על הטענה להיות צמודה לעילה בעטייה היא מועלית, ואין לצבור טענות מסוג זה כדי להעלות אותן במרוכז במועד שהוא נוח מבחינה כלשהי. עוד נפסק כי 'מקום בו בעל דין אינו מעלה טענת פסלות מיד לאחר שנודעה לו, בייחוד במצב דברים בו לפתחו של השופט מצויה בקשה תלויה ועומדת, יש לראותו כמי שויתר על זכותו לטעון לפסלות השופט. ישנו חשש, כי בעל דין ימתין עם בקשת פסילה וישהה את הגשתה עד לבירור עמדתו של השופט בהליך או בפסק הדין הסופי, ובכך ייפתח פתח למניפולציות שונות'" [עפ"ס (ארצי) 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ - אבנר מאירי (26.1.2012). פסקה 15‏)].