סע"ש 49390-04-14

מבוא

לפניי בקשה לעיכוב הליכים בתביעה, לשם העברת הסכסוך לדיון בפני רשות שיפוט בהסתדרות, מכוח הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות")

התובעת, סיגלית קנטור (להלן: "התובעת"), הועסקה במסלול האקדמי-המכללה למינהל (להלן: "הנתבעת 1") בתפקיד של מזכירת דיקן כ-16 שנים, עד שביום 9.4.14 הודיעה לה הנתבעת 1 על פיטוריה במסגרת פיטורי צמצום.

את תביעתה הגישה כנגד הנתבעת 1 וכנגד שתי נתבעים נוספים: הסתדרות העובדים הכללית החדשה-הסתדרות המעו"ף (להלן: "הנתבעת 2") וועד עובדי המינהל, המסלול האקדמי-המכללה למינהל (להלן: "הנתבע").

טוענת התובעת בתביעתה כי הליך פיטוריה נוהל בשרירות ובחוסר תום לב לרבות חוסר בהירות לגבי הקריטריונים לפיהם הוחלט לפטרה, פיטוריה נעשו בניגוד לחוות דעת מצויינות של הממונים עליה, נתוניה האישיים לא נלקחו בחשבון ולא נעשה נסיון של ממש למצוא לה משרה חלופית.

ביום 9.6.14 נדחתה בקשת התובעת למתן סעד זמני כנגד פיטוריה ונקבע מועד להגשת כתב הגנה.

ביום 7.7.14 הגישו הנתבעת 2 והנתבע (להלן: "המבקשים") את הבקשה, תוך שהבהירו כי עוד בתשובתם בסעד הזמני טענו בהקשר זה וכי הם נכונים לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות בהקדם.

(כן עתרו לדחות המועד להגנתם עם לאחר הכרעה בבקשתם).

עיקר טענות הצדדים בבקשה:

המבקשים סומכים טענותיהם על סעיף 5 לחוק הבוררות ומבקשים לעכב את הליכי התביעה לצורך בירור טענות התובעת בפני רשות השיפוט של ההסתדרות שהינה גוף שיפוט פנימי, הפועלת במסגרת של בוררות (להלן: "רשות השיפוט").

מנמקים המבקשים את בקשתם בשיקולי אוטונומיה של ארגוני העובדים ובמומחיות גוף השיפוט הפנימי, בשיקולי מיצוי הליכים פנימיים ובהוראות חוקת ההסתדרות, החלה על הצדדים, מה גם שהתובעת עתרה לחיוב הנתבע בגין הפרת חובת הנאמנות.

התובעת טוענת כי אינה חברת הסתדרות ועל כן חוקת ההסתדרות אינה חלה עליה ואין עליה להתדיין בפני רשות השיפוט; כי לא נוכו ממנה "דמי חבר" אלא רק דמי טיפול (וצרפה תצהיר ותלושי שכר).

בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות קיים "טעם מיוחד" המצדיק שלא לדון בסכסוך במסגרת רשות השיפוט, קרי: הליך הפיטורים אינו כדין.

עוד טוענת היא כי אין לעכב את ההליכים מסיבות דיוניות ובהם טעמים של יעילות הדיון.

מוסיפה וטוענת התובעת כי בשל חילוקי דעות ופוליטיקה פנימית בין הממונים עליה למבקשים ולהנהלת הנתבעת 1 ומשהנתבע לא סייע לה – כל אלה אף הם "טעם מיוחד" ויש להעמיד לבדיקה מדוקדקת את הנטען כלפי המבקשים, מה גם שאין ברשותה משאבים לניהול שני הליכים במקביל.