סע"ש 47948-10-12.לפני

1.עניינה של התביעה היא טענת התובע, עובד לשעבר בנתבעת, שפרש במסלול פרישה מוקדמת בשנת 2009, לזכאות לתשלום פנסיה מוקדמת מגיל 65 ועד גיל הפרישה על פי חוק – 67.

2.להלן העובדות העולות מחומר הראיות:

א. התובע יליד 1947, הועסק כמהנדס בחברת תדיראן תקשורת בע"מ אשר התמזגה עם הנתבעת.

ב.התובע פרש מהנתבעת ביום 20.2.09 במסלול יציאה מוקדמת לגמלאות, בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי מיום 21.12.98 (להלן: הסכם 98' או הסכם המיזוג) ובהסכם קיבוצי מיום 15.1.02 (להלן הסכם 2002).

ג.ביום 10.12.08 נערך בנתבעת מסמך "הצעה לפרישה לעובדי ECI" -מסלול פרישה מוקדמת (נספח 3 לכתב התביעה).

ד.ביום 18.12.08 נמסר לתובע מכתב סיום עבודה, במסגרת הפרישה המוקדמת.

ה.ביום 16.2.09 חתם התובע על כתב ויתור.

ו.ביום 31.8.12, עת התובע הגיע לגיל 65, הפסיקה הנתבעת לשלם לו הפנסיה המוקדמת.

ז.התובע פנה לנתבעת במכתב מיום 10/10/12 בו ביקש להמשיך ולשלם לו פנסיה עד גיל 67, גיל הפרישה על פי חוק.

ח.הנתבעת השיבה ביום 16.10.12.

ט.התביעה לבית הדין לעבודה הוגשה ביום 28/10/12.

3.אלה טענות התובע:

א. יש לפרש חוזים על פי אומד דעת הצדדים, בהתאם לתכלית האובייקטיבית של החוזה, כפי שעולה מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות.

ב.בהתאם לכך, יש לפרש את הסכם 98' כמתייחס לגיל הפרישה על פי חוק ולא לגיל 65.

ג.התובע הסכים לפרוש בהסתמך על מצגים שלפיהם יקבל תשלומי פנסיה עד גיל הפרישה החוקי.

ד.אומד דעת הצדדים עולה מלשון הסכם 98', סעיף 10.4 ובכלל.