סע"ש
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
47152-03-15
19/08/2015
|
בפני הרשמת:
לובנא תלחמי סוידאן
|
| - נגד - |
התובע:
מוחמד חואגה
עו"ד מסארווה האשם
|
הנתבעת:
דקל הבקעה בע"מ
עו"ד יונתן שוב
|
| החלטה |
1.לפניי בקשת הנתבעת מיום 5/8/15, לחיוב התובע בהפקדת ערובה, בסך של 10,000 ₪ להבטחת הוצאותיה (להלן: "הבקשה").
2.התביעה העיקרית הוגשה על ידי התובע, תושב עוג'א אשר בשטחי הרשות הפלסטינית, כנגד הנתבעת, בסך של 120,724 ₪, ובה נתבעו פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, דמי חגים, הפרשי שכר מינימום וגמול שעות נוספות.
עיקר טיעוני הצדדים
3.הנתבעת טוענת בבקשה כי לא העסיקה את התובע, אשר הינו תושב אחד הכפרים שבשמורון, כך שבמידה והתובע לא יזכה בתביעתו ויחוייב לשלם לנתבעת הוצאות משפט, לנתבעת לא תהיה כל אפשרות לגבות את התשלום ממנו. עוד טוענת הנתבעת, כי אי הפקדת ערובה מהווה תמריץ לתובע, ולתובעים דומים לו, להגיש תביעות סרק נגד נתבעים תמימים.
4.בתגובה לבקשה, התובע טוען, בין היתר, כי קבלת הבקשה תפגע בזכותו לגישה לערכאות ועשויה למנוע את מימוש זכויותיו. עוד טוען התובע כי עצם היותו עובד פלסטיני אין בה, כשלעצמה, בכדי לחייבו בהפקדת ערובה וכי סיכויי הצלחת התביעה הינם גבוהים ולגבי רכיבים מסויימים נטל ההוכחה הוא על הנתבעת.
המסגרת הנורמטיבית
5.תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."
6.בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, אין תקנה מקבילה לתקנה הנ"ל, אך היא אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-ס1969 לפיו: "בכל ענין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק.".