סע"ש 47071-10-13

1.התובע, רואה חשבון במקצועו, היה עובד הבנק הנתבע משנת 1998 ועד לפיטוריו לפני כשנתיים. לפנינו תביעה שהגיש קרוב לשנתיים קודם לפיטוריו באוגוסט 2015, פיטורים שאושרו בפסק בוררות שניתן ע"י כב' הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר. עניינה של התביעה הינו בטענת התובע לפיה הבנק המעסיק כמו גם מנהלו הישיר – הוא הנתבע 2 – פגעו בו עקב חשיפת שחיתות, התנכלו לו וביזו אותו.

מהלך ההתדיינות

2.כתב התביעה שבפנינו הוגש ביום 24.10.13. בפתח כתב התביעה (סעיפים 2 עד 7) תמצת התובע את תביעתו כך:

"עניינה של תביעה זו הינה הוצאת לשון הרע, של הנתבע 2 בתפקידו אצל הנתבע 1 כנגד התובע, וכתוצאה מכך, פגיעה אנושה בעבודתו של התובע, ביכולתו להיות מקודם בעבודתו ובשכרו והכל מאחר והתובע פעל בהתאם לנהלי הנתבע 1 ובהתאם לכללי מנהל תקין.

יובהר כי הנתבע 2 כינה בכתב ו/או בעל פה מספר רב של פעמים את התובע 'סיכון תפעול' ו'סיכון לנכסי הבנק', כינויים שיש להם משמעות אדירה הן בנוגע לעבודתו של התובע והן לגבי יכולות הקידום שלו ושיפור השכר...

כתוצאה מאמירה זו התובע, אשר משמש כמנהל ומורשה חתימה מזה 12 שנים אצל הנתבע 1, נושל מכל סמכויות ולמעשה הותיר אותו ללא עבודה בפועל.

יובהר כי כיום התובע עדיין מועסק אצל הנתבע 1 אולם הוא מגיע לעבודתו כאשר לא ניתנת לו כל עבודה".

בכתב התביעה טעם התובע כי הוא זכאי לפיצוי בסך כ- 893,000 ₪ בגין "אובדן מענקים ותוספות" עקב מניעת קידומו שלא כדין על ידי הנתבעת. עוד טען התובע כי כחושף שחיתות הוא זכאי לפסיקה פיצוי בסך 500,000 ₪ בגין כך שהנתבעים פגעו בזכויותיו בהתאם לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, ועוד 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש ו-50,000 ₪ בגין אי מתן יכולת להתפרנס בקרוב.

3.כתבי הגנה הוגשו ביום 16.3.14 ובהמשך לכך התקיים דיון קדם ראשון בפני כב' השופטת (כיום בדימוס) אורנית אגסי, וזאת ביום 11.6.14. במהלך הדיון הסכימו הצדדים לפנות להליך של גישור לצורך פתרון המחלוקות שביניהם ללא צורך בהכרעה שיפוטית. ביום 17.12.14 התקיים קדם נוסף שבמהלכו הודיעו הצדדים כי למרבה הצער הגישור לא צלח. משכך, ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע לדיוני הוכחות בפני מותב זה, שהיו אמורים להתקיים במהלך אוקטובר 2015.