סע"ש 47044-07-13 כץ נ' עדיס אירוח (2012) בע"מ

1.הנתבעת מפעילה מספר מסעדות בתל-אביב. התובעת עבדה אצלה במשך שלוש שנים, במהלכן קודמה עד תפקיד "סו-שף" (Sous Chef). לאחר שהתפטרה בשל עומס עבודה, הגישה את התביעה שבפניי, שרכיביה המרכזיים הם הפרשי גמול שעות נוספות ופיצויי פיטורים.

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

2.הנתבעת מאגדת תחת כנפיה מספר מסעדות תל-אביביות, ובהן מסעדות הרברט סמואל, טאפס אחד העם, מונטיפיורי, עלמה ועוד. התובעת הועסקה אצלה כטבחית וכ"סו-שף" במשך שלוש שנים בדיוק, מיום 1.3.10 עד ליום 28.2.13, כשהיא מנוידת לעתים בין המסעדות לפי הצורך.

למען הסדר הטוב אציין שבשנות עבודתה הראשונות של התובעת היא הועסקה על ידי חברה אחרת, בשם עדיס הרברט סמואל בע"מ, אך מיום 1.7.12 היא החלה להיות מועסקת על ידי הנתבעת – תוך שהובטח לה כמו גם לשאר העובדים רצף זכויות מלא (ראו נספח 2 לתצהיר בליס – "הודעה לעובד על חילופי מעסיקים ושמירת רצף זכויות", עליה חתמה גם התובעת). בין הצדדים אין כל מחלוקת בדבר אחריותה המלאה של הנתבעת למלוא זכויותיה של התובעת כעובדת למן תחילת עבודתה (על כן, ועל מנת להקל על הקריאה, מכאן ואילך אתייחס אל הנתבעת כאל מעסיקתה של התובעת, על אף חילופי המעסיקות).

3.קודם לתחילת עבודתה הפורמלית בנתבעת, ביום 1.3.10, למדה התובעת בבית-הספר לקולינריה "בישולים". רכיב התביעה הראשון שבו נדון בהמשך עניינו בטענתה שהייתה זכאית לשכר מינימום עבור תקופת התמחות בת חודש ימים, במהלכה עבדה ללא שכר במסעדת הרברט סמואל, במסגרת לימודיה. עם סיום לימודיה החלה התובעת לעבוד כטבחית באותה מסעדה, לאחר מכן עברה לעבוד במסעדת טפאס אחד העם, ובנובמבר 2012 החלה לעבוד במסעדה חדשה בשם עלמה.

עם תחילת עבודתה קיבלה התובעת הודעה על תנאי העסקתה (ההודעה מיום 1.3.10 צורפה כנספח 1 לתצהיר בליס). ביום 1.7.12, בד בבד עם כניסתה של הנתבעת בנעלי החברה הקודמת שהעסיקה את התובעת, ועם העברתה של התובעת לעבוד במסעדת טפאס אחד העם, נחתם בין הצדדים הסכם העסקה חדש (נספח 4 לתצהיר בליס), שכלל שינויים לעומת תנאי ההעסקה הקודמים. ארבעה חודשים מאוחר יותר, בתחילת נובמבר 2012, עם מעברה של התובעת לעבודה כ"סו-שף" במסעדת עלמה, שונו עוד פעם תנאי העסקתה – אדון בהם בהמשך – אך בזו הפעם נעשה השינוי בעל-פה, בלא שנחתם בין הצדדים הסכם העסקה חדש.

4.התובעת טענה בכתב תביעתה שעם תחילת עבודתה בעלמה, ובמיוחד חודש ימים לאחר מכן עם פיטוריו של שף המסעדה, הורעו תנאי עבודתה באופן קיצוני, והיא נדרשה לעבוד שבעה ימים בשבוע, לעיתים אפילו 20 שעות ביממה, כמעט ללא שינה, בתנאים שתוארו על ידה כלא אנושיים, עד כדי כך שהיא הגיעה לאפיסת כוחות וביקשה להתפטר. לטענתה, היא התבקשה להישאר בעבודה חודש אחד נוסף על מנת לאפשר לנתבעת להתארגן להחלפתה, בקשה לה היא נענתה ונותרה בעבודה חודש נוסף, שאז עזבה תוך שהיא דורשת פיצויי פיטורים כדין מפוטרת. יום עבודתה האחרון היה 28.2.13.

5.כתב התביעה שבפניי, שהוגש ביולי 2013, כלל את רכיבי התביעה הבאים: פיצויי פיטורים, פיצוי בגין חודש "ההכשרה" שכבר הוזכר קודם לכן, פיצוי בשל אי מתן מנוחה שבועית והתנהלות שלא בתום לב בקשר עם התקופה שבה הועסקה התובעת במסגרת עלמה, וכן דרישות לתשלום הפרשי גמול שעות נוספות.

דיון קדם משפט התקיים ביום 1.7.14 בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) אירית הרמל. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. דיון הוכחות התקיים בפני מותב זה ביום 30.3.15. במהלכו נחקרו תחילה עדי התובעת: גב' אביה פרנס, גב' ענבר נגב וגב' נעם מן – שתיים מהן עובדות לשעבר של הנתבעת ואחת עודנה עובדת הנתבעת – מר תום פלר שהיה בן זוגה של התובעת בתקופה הרלוונטית והתובעת עצמה. לאחריהם, נחקרו עדי הנתבעת: מר גיא בליס, שניהל את מסעדת הרברט סמואל ומיולי 2012 מונה למנכ"ל הנתבעת, מר יונתן רושפלד, השף הראשי של המסעדות וגב' עמליה פז, מנהלת כספים. בתום דיון ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע.