סע"ש 46289-02-15

לפני בקשת הנתבעת (להלן:"המבקשת") לחייב את התובע (להלן: "המשיב") להפקיד ערובה, בסך שלא יפחת מ 15,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקשת בתביעה דנן (להלן: "הבקשה").

המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה ע"ס של 146,620 ₪, במסגרתה נטען כי המשיב הועסק ע"י המבקשת כעובד שכיר במשך עשרה חודשים בתפקיד יחצ"ן ומארגן מסיבות. במסגרת התביעה נתבעים שכר עבודה בגין 8 חודשים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי נסיעות, פדיון חופשה, חלף הפרשות לפנסיה, פיצויים בגין אי מסירת תלושי שכר ואי מסירת הודעה על תנאי העסקה וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע.

המבקשת טוענת בכתב הגנתה כי המשיב לא שימש כעובד שכיר, כי אם שותף בעסק אשר נוהל על ידו וע"י המבקשת במשותף. לטענת המבקשת המשיב הציג בפניה מצג לפיו, לכאורה, מצבו הכלכלי קשה ואינו מאפשר לו לחתום על הסכמים שונים כשותף, דוגמת הסכם שכירות. משכך, חתם המשיב כערב בלבד על הסכם השכירות. מוסיפה המבקשת וטוענת כי המשיב הוביל בכחש גם את שותפו הקודם לעסק וכי נותר חייב הן לה והן לשותפיו הקודמים כספים בסכומים ניכרים. בשל חובותיו הנטענים של המשיב הועלתה בכתב ההגנה טענת קיזוז ע"ס של כ- 175,750 ₪.

לכתב ההגנה מצורפים, בין השאר, תצהירי השותף הקודם ואימו של השותף הקודם בעסק, אשר מצהירים כי המשיב שימש כשותף שלהם, גרם להם לנזקים ונותר חייב להם כספים רבים. בנוסף צורף לכתב ההגנה הסכם השכירות של הנכס בו מתנהל העסק עליו חתום המשיב כערב. כן צורף זיכרון דברים ממנו עולה רכישת 50% מהעסק מהשותף הקודם ע"י המבקשת.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה ובכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאתי כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט טעמיי.

טענות הצדדים

1. טענות המבקשת הינן בתמצית, כדלקמן:

   • סיכויי התביעה קלושים. המשיב לא הציג בדל ראיה המוכיחה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

   • המבקשת חשפה כבר בכתב הגנתה את מופרכות התביעה וצירפה לכתב ההגנה מסמכים ותצהירים המוכיחים כי המשיב היה שותף עסקי וערב להתחייבויות העסק ומעולם לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק. עוד הוכח במסגרת התצהירים שצורפו לכתב ההגנה כי המשיב מציג עצמו כמי שירד מנכסיו והוא חב מאות אלפי שקלים הן למבקשת והן לשותפיו הקודמים לעסק.