רבחי עאידי נ' משה גפני

לפניי בקשת הנתבע להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו בתביעה לתשלום הסך של 315,018 ₪ שהוגשה נגדו. העילות לבקשה:

א. היעדר ראשית ראיה להוכחת התביעה – אין אסמכתאות להעסקה או לתביעה ביחס לתקופה שלא התיישנה; תעודות הציבור שהוגשו בתיק אינן אמינות; מחברות הרישומים שצרף התובע אינן על שמו; והתובע ציין שעסק בגידולים חקלאיים שכלל אין הנתבע מגדל. ב. התובע אינו מתגורר בישראל, כי אם בשטחי הרשות הפלסטינאית, ויש חשש שלא יוכל לגבות הוצאותיו במידה ותדחה התביעה,

ג. כן מפנה הנתבע לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנה), אשר תאוזכר לקמן.

בתגובתו השיב התובע כי ישנה ראיה לכאורה לקיומם של יחסי עו"מ, באשר הוגשו תעודות עובד ציבור ע"ש הנתבע, וכי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים, באשר כבר בשלב זה אפשר "לבסס כי ראיות לכאורה להעסקתו של התובע אצל הנתבע". כמו כן טוען כי מצבו הכלכלי טוב ואין כל חשש שלא ישלם כל סכום כספי במידה ויפסק נגדו. על כן טוען לחלותם של החריגים שבתקנה, כן טוען לזכות הפניה לערכאות ומפנה לפסיקה בהתאם.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. לצד זאת, נפסק כי זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו (ראה: רע"א 2146/04‏ מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים (30.5.2004)).

עד לאחרונה הכריעו בתי-הדין בבקשות להפקדת ערובה בהתאם לקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהוחלה בבתי הדין מתוקף תקנה 33 לתקנות בית-הדין לעבודה, זאת, בשים לב לפסיקה הרלוונטית (ראה: רע"א 6353/12, יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.2013); רע"א 2310/10 ‏לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (27.6.2010); ע"ע (ארצי) 1424/02 אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (6.4.2003)( להלן: ענין אבו נסאר).

ביום 2.9.16 נכנסה לתוקפה הוראת תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות", (להלן: התקנה) הקובעת כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

(ב)היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.