סע"ש 45767-10-14

הנתבעת הגישה בקשה לחיוב התובע בערובה להוצאות.

בהחלטה מיום 24.10.2017 הובהר כי יש מקום לחיוב התובע בהפקדת ערובה הן נוכח רכיבים שאינם נוגעים לשאלת הביטוח הפנסיוני, שהיא עקרו של התיק, והן בשל העדר מענה ענייני מטעם התובע לטענות הנתבעת בכל הנוגע לרכיב התביעה הנובע מטענה להעדר בטוח פנסיוני כדין.

באותה החלטה נתנה לתובע , לפנים משורת הדין, האפשרות להשלים תגובתו לבקשה בכל הנוגע לתביעה הנוגעת להפרשות הפנסיוניות.

באיחור, ומתוך חריגה מאשר הורשה לו בהחלטה האמורה, הגיש התובע תגובתו ביום 7.11.2017 והנתבעת הגיבה לה.משכך הגיעה העת להשלים הכרעתי בהמשך להחלטה האמורה:

בכתב התביעה טוען התובע כי חל על הצדדים צו ההרחבה אשר הרחיב את ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לבטוח פנסיוני מקיף במשק מים 15.8.2011. (להלן: צו 2011). לטענתו, הוראותיו המיטיבות של הצו גוברות על כל הוראה אחרת שבצו הרחבה קודם.

עמדה זו הוא מעלה בתגובה לטענת הנתבעת בנדון. לטענתה מכח צו ההרחבה שלפיו פעלה- הוא צו ההרחבה בענף התעשיה : מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בתעשיה (מיום 7.5.2006) (להן: צו 2006 ) אשר קבע בנספח 3 לו "העובדים כאמור בסעיף 4ז לצו יהיו מבוטחים כדלקמן: עובדי יהודה ושומרון וחבל עזה (לרבות עובדים מהאוטונומיה) יבוטחו במסגרת המקובלת בשירות התעסוקה 5.5% +6% בפנסית יסוד ובנוסף תהיה חובת תשלום פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים." בצעה למעשה את כל חובותיה להפרשות פנסיוניות עבור התובע, וזאת עשתה בהתאם להוראות הממונה על פי חוק עובדים זרים התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים)

אין בית הדין נדרש לקבוע מסמרות בשלב זה ואולם נכון הוא להניח כי הוראות צו 2011 גוברות על הוראות צו 2006.

עם זאת , אין בכך , ולו לכאורה כדי להועיל לתובע בטיעוניו.

ראשית יאמר כי לכאורה , כאשר מעסיק פעל בהתאם להוראות הממונה על פי הוראות פרק ד2 לחוק עובדים זרים , וביצע הפרשות בשעורים שהורה לו הממונה כפי סמכותו בסעיף 1יז (ג), יצא ידי חובתו ואין לעובד כל עילה כלפי המעסיק וזאת נוכח הוראות סעיף 1יז (ו) לחוק האמור. (עסקינן בביצוע הפרשות פנסיוניות לעובדים באמצעות הממונה בהתאם להוראותיו).