סע"ש 45479-11-12 מולוקו נ' סומך

הנתבע הוא בעל עסק לשיווק והפצה של מוצרי מזון והתובע עבד אצלו מחודש אפריל 2010 ועד ליום 11.11.2011 (סה"כ- 19 חודשים) בתחילה כנהג, ולאחר מכן בשל שלילת רישיונו, כמחסנאי.

בשלהי אוגוסט 2011 קיבל התובע צו לשירות מילואים לתאריכים 13.11.11 עד ליום 07.12.11. לגרסתו, לאחר שהודיע לנתבע על הצו שקיבל, ביקש ממנו הנתבע שידחה את מועד המילואים מאחר והיעדרותו ממקום העבודה תפגע בעסקיו. ביום 11.11.11, יומיים לפני צאתו למילואים, ציין בפניו הנתבע כי "אין לו לאן לחזור לאחר מכן לעבוד".

לגרסת הנתבע, לאחר שהודיע לו התובע על שלילת רישיונו, התוודה בפניו כי הוא אינו אוהב את העבודה וביקש כי הנתבע יפטרו. משהתקשה הנתבע למצוא עובד חדש, נקבע סיום העבודה לאחר שובו של התובע משירות המילואים. ואולם, בסמוך ליציאתו לשירות, הבחין הנתבע כי התובע יושב בבית קפה ובמענה לשאלתו השיב התובע, כי ביטלו לו את המילואים.

בשל הסכסוך שהתגלע בין הצדדים בנוגע לנסיבות הפסקת יחסי העבודה ובקשר לתשלום זכויות שונות, פנתה באת כוח התובע אל הנתבע במכתב התראה, ובעקבותיו התקיימה ביניהם פגישה, אשר במהלכה, חתמו עורכת הדין, בשם התובע, והנתבע בעצמו על מסמך שהוכתר במילים "הסכם פשרה" (להלן: "הסכם הפשרה") [נספח ב' לכתב ההגנה; נספח ד' לתצהיר התובעת].

לגרסת התובע, בשל העובדה כי לא ניתן היה לשוחח עמו טלפונית בעת הפגישה, נחתם הסכם זה על תנאי והיה כפוף לאישורו הסופי. מאחר והתובע לא הסכים לתנאי ההסכם, נמסרה לנתבע הודעת ביטול והכסף שהופקד בידי ב"כ התובע הוחזר לידי הנתבע.

מנגד טען הנתבע, כי בשום שלב לא נטען על ידי באת כוח התובע כי המדובר בהסכם על תנאי והדבר אף לא מצא את ביטויו בכתובים. נוכח האמור טען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת קיומו של הסכם פשרה בין הצדדים.

התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע, הפרשי שכר בגין חודשים אוקטובר-נובמבר 2011, הפרשות לפנסיה ופדיון חופשה.

ביום 6.11.14 נערך לפני דיון הוכחות במסגרתו העידו התובע ועו"ד חסון ג'יין, אשר חתמה בשמו של התובע על הסכם הפשרה השנוי במחלוקת (להלן: "עו"ד חסון"). מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו ורעייתו, הגב' שני מזל סומך.

דיון והכרעה