סע"ש 44740-03-13

1.ביום 18.7.15 ניתן פסק דין בתיק שבכותרת.

2.ביום 9.8.15 הגיש התובע בקשה לתיקון פסק הדין. בבקשתו העלה התובע שלוש טענות עיקריות:

3.הראשונה, כי בית הדין הולך שולל בפסק דינו על ידי סיכומי הנתבעת (סעיפים 31-42), בהם נטען כי ההמחאה אשר נשלחה אל התובע ביום 10.3.13 בגין דמי חופשה ודמי הבראה (בסך של 8145 ₪), הופקדה ונפרעה על ידי התובע. כתוצאה מהולכת שולל זו, לטענת התובע, במספר מקומות בפסק הדין התייחס בית הדין אל ההמחאה כהמחאה אשר שולמה לתובע. בעוד בפועל לטענת התובע השיק האמור מעולם לא הופקד ובוודאי שלא נפרע.

4.בהקשר זה טען התובע כי ההמחאה נשלחה אל בא כוחו בהעדר הסבר מניח את הדעת באשר לחישוב הסכומים על כן , הוחלט שלא להפקידה לפירעון.

5.עוד טען התובע בבקשה, כי נוכח הזמן הרב שחלף, ותאריך הפירעון המופיע על גבי ההמחאה – אין התובע יכול להפקיד את ההמחאה כיום.

6.לפיכך, מאחר ובית הדין מצא כי סכומים אלו מגיעים לתובע בגין דמי הבראה ודמי חופשה ומאחר שעקב טעות בתום לב או בשל הטעייה מכוונת של הנתבעת, הסיק בית הדין כי שולמו הם לתובע, התבקש בית הדין בבקשה לתקן את הטעות שאשר פלה בפסק הדין ולהורות לנתבעת לשלם לתובע את הנקוב בהמחאה (8415 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

7.השנייה, בית הדין התבקש להבהיר לנתבעת אילו מרכיבים מהסכום שנקבע בפסק הדין חייבים בניכוי מס, שכן לשיטת התובע, מחילופי דברים בין ב"כ הצדדים הבהיר ב"כ הנתבעת כי בכוונתו לנכות מס בגין כלל הרכיבים.

8.השלישית, בית הדין התבקש להורות על תשלום מע"מ לשכר טרחת עו"ד המצוין בפסק הדין.

9.ביום 17.8.15 נתנה החלטתי לפיה הנתבעת תגיש תגובתה עד ליום 28.9.15.

10.ביום 11.10.15 (לאחר שהגישה הנתבעת בקשת אורכה אשר התקבלה) הגישה הנתבעת את תגובתה לבקשה. בתגובתה טענה הנתבעת כי די באמור בסעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 (להלן: חוק בתי המשפט), כדי לסתום את הגולל על הבקשה.

11.לגופם של דברים טענה הנתבעת כי בקשת התובע אינה בקשה לתיקון טעות כהגדרתה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, מאחר והתובע עותר למעשה בבקשה כי בית הדין ישנה את קביעתו בפסק הדין לפיה "דמי ההבראה ודמי החופשה שולמו לתובע במסגרת השיק שנשלח אליו" (סעיפים 90,101 לפסק הדין) ויקבע כי השיק לא הופקד ו/או לא נפרע על ידי התובע ובהתאמה יקבע כי דמי ההבראה ודמי החופשה לא שולמו לתובע. מדובר בשינוי יסודי, ערעורי במהותי ולכן דין הבקשה להידחות.

12.עוד טענה הנתבעת, כי התובע טען בבקשה טענות עובדתיות חדשות שלא נטענו במסגרת ההליך, כך למשל טען התובע כי השיק שנשלח אליו התקבל אצלו אולם לא הופקד מאחר ולא ניתן היה להבין את הסכומים ששולמו במסגרתו, אף שהסכומים פורטו בנספח א1 לתצהירו של מר דיין שהוגש בהליך מטעם הנתבעת.

13.ביחס לבקשת התובע כי בית הדין יבהיר אילו רכיבים בפסק הדין חייבים במס, טענה הנתבעת כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי בהתאם לדין על הנתבעת לנכות מס הכנסה מכלל הסכומים שנפסקו לתובע. לפיכך, ככל שלא ימציא התובע טופס 101 ואישור תיאום מס, סכום התביעה ישולם לתובע לאחר ניכוי מס כדין.

14.ביחס לבקשת התובע כי יורה לנתבעת להוסיף מע"מ לשכר טרחת עוה"ד שנפסק, טענה הנתבעת כי בהתאם לאמור בתקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), הסכום שנפסק כשכר טרחת עו"ד כולל בתוכו את רכיב המע"מ ולכן אין להוסיפו לפסק הדין.

15.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הנני קובעת כדלקמן:

16.כלל הוא משסיים בית הדין את מלאכתו וקם מכסאו, אין לו סמכות לתת הבהרות או פירושים לפסק דינו או לתת הוראות בקשר לביצועו.לפיכך, דין בקשת התובע כי בית הדין יתערב במחלוקת בין הצדדים ויבהיר אילו רכיבים בפסק הדין חייבים במס וכן יורה לנתבעת להוסיף מע"מ לשכר טרחת עוה"ד, להידחות.

17.בדומה, גם דין בקשת התובע כי בית הדין יורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכום המופיע בשיק (8415 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, להידחות. לעניין זה הצדק עם הנתבעת, ומדובר בבקשה שבמהותה אינה נכנסת לגדר תחולת סעיף 81 לחוק בתי המשפט ולכן בית דין זה נעדר סמכות לדון בבקשה זו.

18. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.