סע"ש 4467-05-16 שקד גדסי נ' איריס שמיר ואח'

1.הנתבעת 2 הגישה בקשה למחיקתה על הסף. בבקשתה ציינה, כי טענות התובעת בכתב התביעה מועלות כנגד הנתבעת 1, "שהיא חברה בע"מ המהווה אישיות משפטית עצמאית. לפיכך הם אינן מופנות כלפי הנתבעת 2" (ר' סעיף 2 לבקשה).

2.עוד ציינה הנתבעת 2, כי בכתב התביעה לא פירטה התובעת עובדות המצדיקות הרמת מסך וכי החקיקה שנזכרת בכתב התביעה מקימה אחריות פלילית אישית על נושא משרה בתאגיד אך אינה מטילה אחריות אישית בנזיקין (ר' סעיף 3 לבקשה).

3.התובעת טענה בתגובתה, כי הנתבעת 2 נהגה כלפיה בריחוק וניכור וכי "התנהלות זו נועדה לייצר נסיבות מלאכותיות שיצדיקו את פיטוריה" (ר' סעיפים 2.2-2.1 לתגובה). עוד טענה התובעת, כי הנתבעת 2 באופן אישי הטיחה בה כי "נכנסה להריון בכוונה" (ר' סעיף 2.3 לתגובה) וכי, למעשה, הנתבעת 2 באופן אישי איפשרה את הפגיעה האישית והישירה בתובעת (ר' סעיפים 2.5-2.4 לתגובה).

4.התובעת סבורה, כי התנהלותה של הנתבעת 2 מטילה עליה אחריות אישית ולאור מטרת חוק החברות, תשנ"ט-1999, למנוע תופעות של ניצול לרעה של מסך ההתאגדות כמו גם לאור עקרון האחריות האישית, על הנתבעת 2 לשאת באופן אישי באחריות לחובות הנתבעת 1 (ר' סעיף 3 לתגובה).

5.לטענת התובעת, העובדה כי הנתבעת 1 היא חברת יחיד, שבמסגרתה הנתבעת 2 היא מנהלת החברה, בעלת מניות ומעסיקתה הישירה של התובעת, ההפרדה בינה לבין האישיות המשפטית של התאגיד שבבעלותה היא מלאכותית ויש להרים את מסך ההתאגדות (ר' סעיף 4 לתגובה).

דיון והכרעה

6.הוראת החוק הרלבנטית לעניננו מצויה בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 בו נקבע באילו מקרים רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות:

"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם

מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;