סע"ש 4450-01-12 יפה נ' רז מטמון קשרי לקוחות בע"מ

פתח דבר

1. אישה מתחילה לעבוד במקום עבודה לאחר שמלאו לה 62 שנה, הוא הגיל שבהגיע אליו זכאית היא לפרוש מעבודתה בהתאם לחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004. האישה מתפטרת מעבודתה בסמוך להגעתה לגיל 67 שנה, הוא גיל פרישת חובה. כלומר, הגיל שבהגיעה אליו ניתן לחייב עובדת (וגם עובד) לפרוש. האישה מבקשת ממעסיקתה כי עם פרישתה ישולמו לה פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים או החוק), הקובע כי עצם ההתפטרות בשל גיל הפרישה דיה ותחשב כפיטורים. המעסיקה מסרבת בטענה שאישה המתחילה העסקתה לאחר הגיעה לגיל הזכאות לפרישה אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לחוק. דא עקא שפועל יוצא מעמדת המעסיקה הוא הבחנה בזכאות לפיצויי פיטורים בין אישה לגבר, שכן גיל פרישה לגבר הוא 67 ועל כן לשיטת המעסיקה גבר שיחל לעבוד בגיל 62 ויפרוש בגיל 67 דווקא ימצא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. האם בהבחנה לגיטימית מדובר? זו השאלה שביסוד הליך זה.

2. מלכתחילה התבררה התביעה בדרך של דיון מהיר וכללה גם רכיבי תביעה שעניינם דמי הבראה, פדיון דמי חופשה ודמי מחלה. לנוכח נושא הדיון והסוגיות השנויות במחלוקת החלטנו על העברת הדיון לפסים רגילים (ראו: החלטה מיום 11.3.2013). בתום ישיבת ההוכחות באו הצדדים לידי הסכמה, אשר מצאה ביטויה בפרוטוקול הדיון וקיבלה תוקף של פסק דין חלקי, בכל רכיבי התביעה למעט פיצויי הפיטורים. להכרעתנו נותרה אפוא שאלה יחידה והיא זכאות התובעת לפיצויי פיטורים.

3. בהליך קוימה ישיבת הוכחות אחת. התובעת העידה לעצמה. עד נוסף מטעם התובעת, מר ארז קוריאל לא התייצב להיחקר על תצהירו ולפיכך הוא נמשך מתיק בית הדין. מטעם הנתבעת העיד עו"ד מוני עזורה, בא כוחה ומי שהיה מנהלה ובעל השליטה בה בתקופה הרלבנטית להליך. נטעים מיד כי העדתו של עו"ד עזורה אושרה על ידי בית הדין בהחלטה מפורטת מיום 28.1.2014. זאת בשים לב להסכמת הצדדים, לתוכן עדותו ולנסיבות העניין. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

העובדות

4. העובדות הצריכות לעניין, כפי שהתבררו בפנינו, ושמרביתן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן אלה שיפורטו מטה.

5. התובעת היא ילידת 23.8.1944.

6. ביום 24.6.2007, בהתקרבה לגיל 63 שנה, החלה התובעת לעבוד כאשת מכירות בחברת טבע אשתאול בע"מ שהפעילה בשעתו מסעדה וחנות תבלינים בכניסה ליער אשתאול הסמוך לבית שמש.

7. ביום 1.1.2010 או בסמוך לכך עברה הבעלות במסעדה ובחנות מחברת טבע אשתאול בע"מ לנתבעת. ממועד זה ואילך עבדה התובעת בנתבעת בתפקיד זהה לתפקידה בחברת טבע אשתאול בע"מ. לימים שימשה גם כאחראית על החנות שנקראה 'תבלין' בעיקר בתחום ההזמנות, סידור המוצרים על המדפים והעברת הרצאות בנושא צמחי מרפא בשפות העברית והאנגלית.

8. לתובעת נמסר ביום 11.3.2010 מסמך שכותרתו "המשך זכויות". בגוף המסמך נכתב כי "...כל הזכויות שהיו לך בחברת טבע אשתאול בע"מ ... יועברו במלואן לחברת רז מטמון בע"מ ... כולל הוותק לטובת פיצויי הפיטורין". בתחתית המסמך מופיעה חותמת של הנתבעת וחתימת יד שאינה מלמדת על זהות החותם. נסיבות כתיבת המסמך שנויות במחלוקת בין הצדדים.

9. ביום 26.7.2011 מסרה התובעת לנתבעת הודעה מוקדמת בכתב בדבר כוונתה להפסיק את עבודתה בחנות בתום התקופה הקבועה בדין. זאת לנוכח הגיעה לגיל פרישה. במכתבה ביקשה התובעת שייערך עמה גמר חשבון מסודר ושישולמו לה, בין היתר, פיצויי פיטורים. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בפועל ביום 31.8.2011.

10. הנתבעת לא ערכה לתובעת גמר חשבון וסירבה לשלם לה פיצויי פיטורים. מכאן התביעה שלפנינו.

בטרם נעמוד על טענות הצדדים ועל גדרי המחלוקת ועל מנת שאלה יובהרו, נביא מהוראות החוק הרלבנטיות.

חוק פיצויי פיטורים

11. סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, העומד ביסוד המחלוקת הפרשנית שבין הצדדים, קובע כך:

"התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים; ואולם מותר לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים מכוח סעיף קטן זה, או במקומם, כל סכום המשתלם לעובד מקופת גמל, כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה, עקב תשלומי המעסיק לקופה, ושנועד לשמש כפיצויי פיטורים או לבוא במקומם, והוא אף אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיפים 14 או 20".

סעיף זה נוסף לחוק פיצויי פיטורים בשנת 1977 בנוסח שונה מעט מהנוסח הנוכחי, במובן זה שבמקום המונח 'גיל פרישה' נכתב בו במפורש "התפטרה עובדת לאחר שהגיעה לגיל 60 או התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל 65, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים...". הסעיף תוקן לנוסחו הנוכחי בתיקון 20 לחוק.

חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004

12. חוק גיל פרישה נחקק על רקע המלצות הוועדה הציבורית לבחינת גיל הפרישה מהעבודה בראשות כבוד השופטת (בדימוס) שושנה נתניהו (להרחבה ראו: ע"ע (ארצי) 209/10 וינברגר – אוניברסיטת בר-אילן (6.12.2013)) (להלן: עניין וינברגר). על פי האמור בסעיף 1 לחוק מטרתו היא: