סע"ש 43881-09-13

לפני בקשת הנתבע להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו.(יצוין כי הבקשה הוגשה לפני זמן אך משום מה נשמטה מן המערכת והובאה מחדש לעיון בית הדין רק לאחרונה)

לאחר עיון בבקשה באתי למסקנה כי יש לקבוע ערובה להוצאות, ואפרט:

טוען הנתבע: ראשית-כי מעולם לא העסיק את התובע. שנית, העובדה כי התובע הוא תושב שטחים, שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו במקרה בו הנתבע יזכה, גם כן מחזקת את הצורך לחייבו בערובה. לבסוף טוען הנתבע כי התובע עצמו טוען כי עבד במקום אחר (קיבוץ קליה-כתב תביעה של התובע נגד קיבוץ זה צורף לבקשה), כי אמינות גרסתו של התובע בתביעתו נפגעה, עת אמר בבית הדין (בדיון מיום 6.7.14) כי עבד בקיבוץ קליה בשעות הלילה בעוד שאישורי העסקתו (נספח ב לבקשה) ותצהיר האחראי על התובע מטעם קליה- מר שלמה הירשפלד (נספח ג לבקשה) מעידים כי העבודה בקיבוץ קליה יכולה הייתה להתבצע אך בשעות היום, שעות המקבילות לשעות העבודה להן טוען התובע שעבד אצת הנתבע.

התובע טען כי עבודתו בקיבוץ קליה הייתה בתקופה מקבילה לזו שבה עבד אצל הנתבע (בשעות עבודה שונות) (מבלי לטעון לגופם של דברים לגבי שעות העבודה והאישורים שצירף הנתבע). כמו כן טען כי יש בידיו אישור העסקה מטעמו של הנתבע וצילום תעודת זהות שלו (אותם לא הציג), מה שמוכיח כי התובע עבד אצל הנתבע.

הכרעה

בהתאם לפסיקה, בבוא בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של הנתבע שלא להיגרר להליכי סרק תוך חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו תוך פסיקת הוצאות לטובתו.

בית הדין הארצי בפסק הדין בע"ע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליניצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח ( 29.8.00), קבע:

"בית-דין זה הקפיד במהלך השנים לנהוג בנושא זה במתינות. ההלכה הפסוקה נותרה בעינה, ולפיה, "...אין זאת דרכו של בית-דין לעבודה לחייב תובע במתן 'ערובה', ועל-ידי כך להכביד על מימוש זכויות", וכי בבוא בית-הדין לשקול האם יש מקום לחייב במתן ערובה "יביא כמובן בחשבון את המיוחד שבמשפט העבודה"".