סע"ש 43669-07-15

1.בפניי בקשת הנתבעים מיום 16/9/15 לחיוב התובע בהפקדת ערובה כספית לתשלום הוצאותיהם (להלן: "הבקשה").

2.התביעה העיקרית הוגשה על ידי התובע, תושב הרשות הפלסטינית, כנגד הנתבעים, ובה נטען כי התובע עבד אצל המנוח בני קרסנטי, ז"ל (להלן: "המנוח") והנתבעת 1 (שהינה אלמנתו) בתקופה שמחודש 1/1996 עד ליום 20/5/14, ואילו הנתבעים 2 עד 5 הם יורשי המנוח החוקיים. בכתב התביעה נתבעו הרכיבים הבאים: הפרשי שכר, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי העדר הפרשה לפנסיה, החזר הוצאות נסיעה, חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין ופיצוי בגין אי הפקת תלושי שכר.

עיקר טענות הנתבעים בבקשה

3.לכתב התביעה לא צורף בדל מסמך ו/או ראשית ראייה אשר יש בה כדי לתמוך בטענת התובע לפיה עבד אצל הנתבעים 19 שנים.

4.מתעודת עובד הציבור אשר הונפקה לבקשת הנתבעת 1 (צורפה לבקשה), עולה כי אישורי ו/או היתרי העבודה אשר הונפקו על שם התובע החלו ביום 13/12/06 והסתיימו ביום 30/12/08, וזאת מבלי שיש בהם הוכחה לתקופת העסקה בפועל.

5.סכום התביעה הינו בסך של כ- 500,000 ₪, בגין 5 חודשי העסקה לכל היותר וזאת בהתחשב בתקופות אשר התיישנו, כשהלכה למעשה אין ברשות התובע בדל ראייה אשר יש בה כדי להוכיח את טענותיו.

6.עסקינן בתביעה חסרת בסיס עובדתי הבנויה על אותו פורמט ידוע וקבוע, ולכך יש לצרף כי התובע הינו תושב הרשות הפלסטינית כך שקיים קושי אמיתי בגביית הוצאות משפט ככל ואלה ייפסקו לטובת הנתבעים.

7.מטעם התובע לא הוגשה תגובה לבקשה.

המסגרת הנורמטיבית

8.תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".