סע"ש 42132-02-15

בפניי בקשת התובעת, אשר הוגדרה כבקשה לגילוי מסמכים, ואשר למעשה הנה בקשה למתן צווים המופנים לחברת התקשורת הסלולארית שעניינם תדפיס שיחות ומסירת דו"ח איכון במועד מסויים.

יצוין, כי חלק הארי של התובענה שהוגשה ע"י התובעת מייחסת לנתבע 3 מעשים של הטרדה מינית כלפי התובעת תוך כדי עבודתה כמלצרית במסעדה שבניהולו.

הצווים המבוקשים הם: צו להנפקה ומסירה של תדפיס שיחות יוצאות מהטלפון הנייד שלו לטלפון הנייד של התובעת החל מיום 01.07.2011 וכלה ביום 31.07.2011; צו להנפקה ומסירה של דו"ח איכון של הטלפון של הנתבע 3 ליום בו בוצעה השיחה הראשונה לחודש 07/2011.

לטענתה, המסמכים הנ"ל נדרשים על מנת להוכיח את טענתה, לפיה הנתבע 3 הגיע בשעת ערב מאוחרת לביתה, התקשר אליה, ביקש ממנה לצאת החוצה "והחל מאותו מועד להטריד אותה ולדרוש ממנה יחסים מיניים" (סעיף 5 לבקשה), טענה זו הוכחשה ע"י הנתבע 3 בכתב ההגנה ועל כן יש חשיבות במתן הצו.

הנתבעים התנגדו לבקשה והקדימו והתייחסו לטענתם בכתב ההגנה, לפיה מדובר על מערכת יחסים בהסכמה בין שני בוגרים, שכללה, בין היתר, יחסים מיניים.

עוד טענו, כי אין במסמכים המבוקשים כדי לתמוך בטענתה של התובעת, שכן מחליפת המסרונים בין הצדדים עולה שהתקיימו ביניהם, כאמור, יחסי מין בהסכמה מלאה; שנית, "מתן הצו מן הסתם יאשר כי בחודש יולי 2011 התקיימו שיחות טלפון, וייתכן אפילו כי הנתבע מס' 3 הגיע לביתה של התובעת וכי הם קיימו יחסים אז" (סעיף 6 לתגובה).

כך או כך, טענת כפייה והטרדה לא תוכח כלל ממתן צו שכזה, שהרי ממילא לא יהיה ניתן לדעת מה תוכן השיחה או מה עשו השניים יחדיו. על כן, מדובר בניסיון הטרדה של ממש ולא מעבר לכך.

דיון והכרעה