אברג'יל נ' ה. שטרן ישראל תכשיטים ואבני חן בע"מ

התובע הועסק אצל הנתבעת (להלן גם: "המעסיק") תקופה של 110 חודשים, ועד ליום 14.1.15. בשנות עבודתו האחרונות ניהל התובע מספר חנויות של הנתבעת; ובתפקידו האחרון שימש כמנהל חנות הנתבעת במרכז "ממילא" בירושלים.

התובע עותר לחיוב הנתבעת בתשלום "הפרשי פיצויי פיטורים", "פיצוי בגין פיטורים שלא כדין", "שעות נוספות" ופיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל.

"הפרשי פיצויי פיטורים":

אין חולק כי לתובע שולמו פיצויי פיטורים לפי משכורת חודשית קובעת בסך 13,583

₪. לטענת התובע, חישוב פיצויי הפיטורים צריך לכלול רכיב קבוע של "הוצאות דיור" בסך 5,263 ₪.

לטענת המעסיק, המדובר ברכיב אותנטי ששולם לתובע כהשתתפות בהוצאות שכר דירה, בשל מעבר התובע לירושלים; ואינו מהווה חלק מהשכר הקובע לחישוב זכויותיו.

שכר העבודה הקובע לעניין חישוב פיצויי הפיטורים אינו דווקא השכר הכולל שמקבל העובד תמורת עבודתו, אלא הרכיבים שנקבעו בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד- 1964. המרכיבים המובאים בחשבון בעת חישוב הפיצויים הם אלו המוזכרים בסעיף 1(א) לתקנות אלה, והם מורכבים משכר יסוד, מתוספת ותק, מתוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה.

אין להביא בחשבון מרכיב של שכר העבודה שלא נקבע בתקנות (דב"ע לב/ 3-21 מרגלית

נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פד"ע ד 7).

עם זאת, מלומדים וחכמי משפט אינם שבעי רצון מהעובדה שלא כל תוספת לשכר משמשת מרכיב לעניין חישוב פיצויי הפיטורים, משום שחישוב כזה יצר מעין שתי מערכות שכר: האחת לעניין חישוב פיצויי פיטורים, והאחרת - זו ששולמה בפועל תמורת העבודה. מכיוון שכך, נטיית בתי הדין לעבודה היא, לאשר כל הסכמה שהושגה בין הצדדים, המביאה בחשבון את כל מרכיבי השכר- גם תוספות שאינן מוזכרות בתקנות.