סע"ש 4134-04-13

התובע (להלן גם: "העובד"), עבד אצל הנתבעת (להלן גם: "אגד" או "המעסיק") כנהג אוטובוס, במשך 71 חודשים ועד ליום 10.1.13; לפי משכורת חודשית של כ- 5,982 ₪, ע"פ תלוש השכר האחרון (נ/1).

עם הפסקת עבודתו הגיש התובע את תביעתו הנוכחית, ובה עתר ל"פיצוי על פיטורים שלא כדין" (עמ' 6 לפרוטוקול).

את טענותיו כנגד המעסיק מכוון העובד ל"אי מתן שימוע כדין" והתנהגות "חסרת תום לב", וגם ככזו שאינה מתיישבת עם חוזה העבודה וההסכם הקיבוצי, החל לדבריו על הצדדים.

במשפט העברי הקשר בין יחסי עובד ומעביד, מכונה "שכירות אדם", והוא כזה שניתן בקלות יחסית להתירו; הטעם לכך מבואר בתלמוד הירושלמי: "אין ישראל קונים זה את זה" (תקנת רב, תלמוד ירושלמי, בבא מציעא פ"ו ה"ב).

ואולם, במשפט הישראלי הנוהג כיום מקובל כבר מכוח הפסיקה (לא מכוח חקיקה), ליתן לעובד המועמד לפיטורים הזדמנות אמתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ויש להקפיד על כך הקפדה מדוקדקת ומלאה (ע"ע 659/07 צים בע"מ נ. אורי לוי, סע' 18 לפס"ד מיום 17.5.09; בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ. ביה"ד הארצי לעבודה, סע' 28 לפס"ד מיום 31.1.11).

משהחלו הליכי הפיטורים של התובע אצל אגד, אכן הוא זומן על ידי המעסיק ל"שימוע" ביום 29.8.12 (להלן: "השימוע של אוגוסט"). התובע לא ביקש את דחיית השימוע של אוגוסט, וממילא אינו יכול לטעון בדיעבד כי העובדה שלא זכה לזמן מספיק כדי להתארגן לקראתו, פוסלת את הליך הפיטורים. בין כך ובין כך, לפי פרוטוקול השימוע של אוגוסט, ניתנה לתובע הזדמנות לטעון. הוא טען בהקשר של בדיקות רפואיות שהוא עבר, וציפה לתוצאותיהן.

ואכן, מסתבר כי איום הפיטורים הוסר באותו הרגע, וממילא המתינו לתוצאות "הועדה הרפואית".

לאחר הדברים האלו, התובע זומן על ידי אגד ביום 1.11.12 לוועדה שאמורה הייתה לעסוק ב"מתן קביעות" לתובעת (להלן: "ועדת הקביעות").

לטעמנו, המעסיק אינו רשאי בדיעבד לגרוס כי ועדת הקביעות היא "ועדת שימוע" לפיטורים. היא גם לא יכולה להיחשב השלמת השימוע של אוגוסט. אפילו פרוטוקול של ועדת הקביעות אין בנמצא. לאחר ההחלטה שלא ליתן לתובע קביעות, היה על המעסיק לזמן את התובע לשימוע מחדש, שהרי רק אז התקבלו תוצאות הבדיקות הרפואיות והתגבשו הנתונים לשקילת פיטוריו. הדבר לא נעשה. לדעתנו אגד אינה יכולה להסתמך על ועדת השימוע של אוגוסט, בשילוב עם ועדת הקביעות, כאילו מדובר ב"שימוע מלא והוגן".

חובת השימוע התרחבה במרוצת השנים, וכיום – כמו גם בעת ביצוע הליך הפיטורים נשוא תיק זה – לא היה מקום להסתפק ב"שימוע" שהוא ב"רמת כותרת בלבד" (השווה: ע"ע 21781-10-10 לולו ראשד נ. הועדה המרחבית לתכנון, סע' 58 לפס"ד מיום 13.7.12).