סע"ש 4127-02-14.23 נובמבר 2014

1.התובעת עבדה בנתבעת, סוכנות לביטוח, במחלקת החזרי מס, מיום 8/12/11 ועד לפיטוריה ביום 3/11/13.

2.עם תחילת עבודתה נערך בין הצדדים הסכם עבודה אישי המגדיר את תפקידה, שעות עבודתה, שכרה וזכויותיה הסוציאליות של התובעת.

על פי ההסכם, שכרה החודשי של התובעת יעמוד על 5,000 ₪ ברוטו ל-153 שעות עבודה חודשיות.

אין חולק כי החל מחודש 6/13 עלה שכרה החודשי של התובעת ועמד על 5,600 ₪ לחודש.

3.תביעת התובעת שבפנינו עוסקת בשני עניינים.

האחד, דרישתה לקבלת עמלות בסך 1,171 ₪ אשר מגיעות לה, לטענתה, מכוח התחייבות בעל פה לקבלת 10% מסך החזרי המס שיתקבלו עבור לקוחות הנתבעת, והשני, טענתה כי פוטרה שלא כדין, בחוסר תום לב וללא עריכת שימוע כדין, מה שגרם לה גם לעגמת נפש רבה. בגין כך תובעת היא פיצוי בגובה 4 משכורות, בסך 22,400 ₪.

4.הנתבעת מכחישה טענת התובעת כי הובטח לה תשלום עמלות ואת תביעתה לתשלום העמלות, וכן טוענת כי לא נפל פגם בפיטורי התובעת ודין תביעתה גם ברכיב זה, להידחות.

התביעה לתשלום העמלות

5.לטענת התובעת, ואף שהזכאות לעמלות אינה מופיעה בתנאי עבודתה במסגרת הסכם העבודה, הובטח לה בעל פה כי תהיה זכאית ל-10% מסכום החזרי המס שיתקבלו בנתבעת עבור הלקוחות.

לטענתה, בחודשים ינואר 2013 ופברואר 2013 קיבלה על חשבון העמלות סך של 1,000 ₪ ו-500 ₪ בהתאמה, ואלה נרשמו בתלוש השכר כ"בונוס". לפיכך, לטענתה, זכאית היא ליתרת עמלות בסך 1,171 ₪.

לטענתה, אין בעובדה שהעמלות לא שולמו בחודש העוקב לקבלתן או בעובדה כי שולמו בסכומים "עגולים" כדי ללמד שאין מדובר בעמלות שהובטחו לתובעת, שכן, אין כל הסכם בדבר מועד תשלום העמלות או סיכום כי אלו ישולמו בחודש העוקב דווקא.